וּפֵרַשְתִי כְּנַפַי אֵלֵיךַ
נפשי סדוקה וכפופה
מעל המרחקים שעברו תחתיי
עוד רפרוף
אחרון
להגיע
לקן
ואם תראה פעם
ציפור נודדה, אפורת כנף ועייפת עיניים,
תדע שזו אני,
ציפור קטנה מחפשת יד.
החן של שיר זה מדהים, והעדינות שלו עוד יותר...
במיוחד נהניתי מהביטויים ומהצירופים המיוחדים.
"נפשי סדוקה וכפופה
מעל המרחקים שעברו תחתיי" -
יש כאן מין פרדוקס. דבר נהיה כפוף (וסדוק) עקב המשקל הרב שנושא על גבו, אך כאן הציפור נכפפת עקב המרחקים הרבים וה"כבדים" שעברו תחתיה. אומנות ראויה לשמה.
"ציפור נודדה" - ממש אהבתי את הביטוי.
אני מתבייש בכך שהגעתי כ"כ מאוחר...
תודה!
אני צפור מתה,
ציפור אחת שמתה.
צפור עוטה מעיל אפור.
בלכתי, לץ מפטיר לעומתי.
פתע אפפתני שתיקתך-
חי עולמים.
בשוק שוקק עוף מת ישיר-
רק אתה קיים.
בשוק שוקק מדדה ציפור עם שיר
נסתר.
(זלדה)
[ליצירה]
החן של שיר זה מדהים, והעדינות שלו עוד יותר...
במיוחד נהניתי מהביטויים ומהצירופים המיוחדים.
"נפשי סדוקה וכפופה
מעל המרחקים שעברו תחתיי" -
יש כאן מין פרדוקס. דבר נהיה כפוף (וסדוק) עקב המשקל הרב שנושא על גבו, אך כאן הציפור נכפפת עקב המרחקים הרבים וה"כבדים" שעברו תחתיה. אומנות ראויה לשמה.
"ציפור נודדה" - ממש אהבתי את הביטוי.
אני מתבייש בכך שהגעתי כ"כ מאוחר...
תודה!
[ליצירה]
ההתחלה מצוינת, עם מקצב ודימויים נהדרים.
מהשורה "אני נושאת עמי" מתחיל קצת להתפקשש המקצב הנהדר הזה...
לדעתי המילה "אני" בשורה הזאת מיותרת, היא נוטעת ציפיות לבית חדש (מכיוון שהיא כמו ההתחלה) ולכן שווה להוריד אותה.
"מטען גנטי הצועד איתי "אובר וייט" לכל מקום" לדעתי הוא פרשנות מיותרת- תני לדימיון לעשות את שלו.
גם את הסוף של הקטע עם הספר תהילים כדאי לשנות אבל אין לי רעיון איך.
זהו מצטערת על השפיכה, פשוט לדעתי זה שיר מקסים שרק צריך קצת ליטוש. את כותבת נהדר, תמשיכי...
[ליצירה]
הרעיון מאוד יפה, אבל יותר מדי 'ו' החיבור. כדאי לנסות להוריד\להחליף אותם.
כמו כן הייתי מנסה לתמצת, להוריד מילים מיותרות.
זה ילטש את השיר ויעצים אותו (לעניות דעתי...)
בהצלחה!
[ליצירה]
לכל המגיבים תודה רבה!
ההערות שלכן העלו בי התלבטות, מהצד האמנותי- יכול להיות שיש מקום להוריד באמת את הערות הסוגריים כי הן באמת מחלישות את האמירה.
אבל הן נכתבו כדי להחליש אותה- זו אמירה חזקה וחריפה והיא נכתבה למישהו מסוים ונשלחה אליו- רציתי לרכך אותה בשבילו, שיהיה לו יותר קל לקרוא, שפחות אכאיב לו.
לכן נשאלת השאלה (ואשמח מאוד לקבל את תגובותיכם)
האם יש להתיחס לשיר כאמנות נטו או גם כסיפור או כפנייה למישהו?
ועוד פעם תודה רבה על התגובות!
תגובות