על כנפי התקווה לעתיד, פורחים מאוויינו. ריח שדות קמה, עולה באויר. שחר יום חדש, עמודו זוקר ובוקע, מעל אין - סוף ישימון ושדמות קציר. על כנפי התקווה לעתיד בהיר, נשאות משאלותינו. לעבר הֶנץ השמש, עדשותנו מביטות. נחלי אכזב; רוח חיים בהם תבעבע. השמש, תזרח מתהומות!