אלוקיי הנדחק לתוכי. חדל מלשחק ברגשות האשמה הטופחים עליי ליבי, חדל מלהדק קצוות רפויים אשר רפיתי ברצוני, עד מתי תעמוד לאנחות על משעולי רחמיי להפציר כבר תש ודל כוחי במאמץ שווא מנסות להסביר. עד אנה תחוג כהילה אפלולית סביב כתרי ראשי, תכונן עצמך לחדור לתוככי ונבכי נפשי, ושם תיצב חופר בורות כחבורות בעורי, תבקש למצוא משכן אשר עטוף משבצות זהב ושני אך תמצא זוהמה, רפש, עיקר מלחמה בתוכי, ותדרוש לי "לא ישא גוי אל גוי חרב" ואני ישא בעוכרי. ובזאת תקבלני למרות חרפת הזיהום, ואני אבקשך ואקחך לי ואודה על דבר הקיום, "כי רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".