מלאך, הוא היה כמו מלאך, יופיו טהור, נוגה, זך, וכעת כשהוא הלך ללא חזור, נותרתי לבדי ללא מקור אור. זוהר היה קורן מפניו, וכשצחק דמעות זלגו מתוך עיניו, מדוע הוא? הוא היה טוב כל- כך ומעולם לא עשה דבר רע, למה אלוהים לקחתו ממני? והותרת רק מצבה- אבן שיש קרה. דמו מתבוסס בריצפת הרחוב, שלפני רגע היה בו מכל הטוב, אך היה בו גם שטן, וכעת מלאך המוות, שרובץ על דלתי, ולא רוצה ללכת, לסגת. תמונתו מתנוססת במסכים, ברדיו משמיעים דיברי ניחומים למשפחות הנפגעים, אבל דבר לא יוכל לנחמני, לרפאני, כי מת ילדי בפיגוע ולבד הותירני...