בשקיעת דמדומים הלכת, פסעת אל עבר הדממה, נשמת אדם, שהלך ונדם, דממת על רגבי האדמה, דמיך זועקים, שבים למקור, אשר מעפר באת ולזאת תחזור, ולי תותיר חלקת אודם שממה, שאנהה אחריה כנכה וסומא, ושם אשב ואחונן תחינה, ל-ה' שישמור על זו המתנה, שנלקחה ממני והותירני דוממה..