זהו שיר סיום.
לא אזכיר דמעה
לא יהיה פה עצב
גם לא תקווה.
זהו שיר פרידה.
בלי אהבה
בלי אכזבה
וללא שלכת.
זהו שיר קצר
על סערה קצרה
שחלפה בחצרי
ולקחה איתה הכל
מלבד
תמונה שלי ושלך ----
טוב, לא יהיה פה עצב.
[ליצירה]
אני מכיר א תהעקרון ההומאופתי אבל פה את מסיימת כשארית כפיס עץ שעלה באש. איך פתאום המים נכנסו לכאן? אני מבין את זה אסוציאטיבית אבל לתוכן.. לא ממש. אם א תרוצה לחבר זאת לכאן אולי כדאי לך להוסיף את המילה "גם". = גם מים זוכרים.
תגובות