אני על סף דמעות זה הולך וגואה גואה והולך ממני נעלם כמו כל פעם שאני רוצה לבכות לשחרר לפרוק. הרי, לא תמיד אני יכול לא תמיד אני מרשה ועכשיו ברגע מיוחד זה.. את תמיד יודעת להרוס לפנות אחורנית ולספור צעדים. אני חושב על צמיגים שחוקים קירות שבורים מיטה מדממת שיש לבן. כן, זה טוב, וזה עולה ושוב גואה ועכשיו... זה מתחיל.