שְׁמִי
סַבָּא קוֹרֵא לִי - נְשָׁמָה
אִמָּא קוֹרֵאת לִי - אַדְוָה
אֲבָל שְׁמִי בְּאֶמֶת הוּא - גַּל
וְרַק סַעַר יוֹדֵעַ .
יורם תומר
-
גימלאי, בוגר מתמטיקה ומדעי המחשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תשובה לשי, תלוי איך אתה מסתכל על זה. אם אכן זה ילד, אז סער הוא החבר של גל שמבין הכל וגם לפעמים מסית, אם זו מטאפורה אז רק סער יודע כי הוא זה שגורם לגלים. כדי להשאיר את זה לטעמו של הקורא, לא השתמשתי בבטוי כמו: "רק לסער גליתי" או "אני גל שסער מעורר אותי". מה דעתך יורם [ליצירה]
- [ליצירה] מי הוא "סער"? זה משמעותי להבנה? [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד, אהבתי את כפל המשמעות (לא הייתי עולה עליו בלי שהיית מסביר) [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרף למחמיאים. כל המוסיף גורע. [ליצירה]
- [ליצירה] הי אביב, נשמע פיוטי ועדין. באשר לתוכן, אני צריך עוד לחשוב. (: יורם [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי שחר, תודה על התגובה, אבל כנראה שאני צריך להיות יותר ברור בהסבר. אלה שני שירים נפרדים שאין קשר ביניהם חוץ בזה שהם עלו בראשי , יורם , שכתב אותם , בשני אוירות לגמרי שונות זו מזו ושניהם באו אחרי שבקרתי בכרם. הראשון הוא שיר של שיכרות מהנוף, הטבע, השמש השוקעת, היבול - בכרם - שהוא מקור היין, אבל הוא עצמו, באשר הוא גורם לשיכרות בלי לשתות יין - אני מועד, אני הוזה מדורות. זהו שיר הלל לגפן ולפרי הגפן. השיר השני הוא מטאפורה (ממזרית משהו) שבאה לי כאסוציאציה בעודי מהלך בכרם. כיצד בכול התפארת הזו של מעשה המחשבת ישנו איזה עשב שוטה - גידול פרא - שדומה לגפן, שרוע על הארץ, פרי אין לו, אבל משמש מסתור לליסטים ששודד את הכרם באישון לילה. זהו משל. הנמשל מוכר לכולנו. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ענק. זה נכתב ביד אֳמָן בעל נפש פיוטית וכישורון אמיתי. רשמתי לפניי את שמך ואשמח לקרוא עוד מפרי עטך כה-לחי [ליצירה]
- [ליצירה] למה, מה? [ליצירה]
- [ליצירה] אני מניח שזה אכן שיר בדיחה (כתוב בכשרון). אני חושב שזו אכן ביקורת עצמית עם חיוך ממזרי. אם טעיתי, תקו אותי. כעת תגלה מי אתה, שמסתתר תחת השם קפטן פיקארד. [ליצירה]
- [ליצירה] תמי עכשיו זה מושלם. הכל מתחבר ומתקשר ומתגבש לשיר עם מסר ברור. הבנתי , הזדהתי והוספתי לרשימת היצירות האהובות עליי. רק עוד תיקון קטן אבל חשוב "עיניים" (עין) ולא "עניים" (עני). [ליצירה]
- [ליצירה] לאלמונית שלום, השיר מצטיין בכך שהוא שיר שצריך לקרוא אותו שוב ושוב וכל פעם למצוא דברים חדשים לחשוב עליהם. באשר לתוכנו, אם הבנתי אותו כראוי, אני בדעה שללכת בקוים עושה אותנו "צרי אופק". פעם כתבתי על חבר שלי, שהיה חקלאי שיר שהתחיל במילים: "האיש שהלך בשדות אך מעולם הלך בתלם......." בשביל להגיע לתחנה שלך, שנמצאת באופק, צריך לחרוג מקו החוף ולשוט במרחב. כיוון שגילי מופלג אני יודע שאפשר להחליט לצאת למרחב גם כשיש סערה (בעיקר בתוכך פנימה) ורצוי גם בגשם שוטף ומטריה שבורה. תני לגשם לשטוף את דמעותיך במקום לבכות יחד איתו. קו החוף הוא תלם ישר, כמו גם הכביש שיש לו סוף. אני מושיט לך יד כדי לגרור אותך החוצה מהקווים הצרים וזה יעשה אותך אמיתית. ולסיום, תמשיכי לכתוב, כמו שאומרים "יש לך את זה" [ליצירה]
- [ליצירה] פואטיקה במיטבה אהבתי מאד את השיר, אהבתי את השם נועם, אהבתי שלא כמו שירי ערש בראשית הציונות היתה בהם פטריוטיות מוגזמת כמו: "למה זה יחרוש בלילה ואותי לא יישן.......אין חריש עמוק בלי נשק" או: "אחד היה טרף שני מת בחרב וזה שנותר את שמך לא זכר". אלה אינם שירי ערש. השיר שלך מזכיר קצת את: "עיפה בובה זהבה" אבל הרבה פואטי ממנו והרבה יותר עמוק. אם מישהו ילחין אותו נועם ודאי תשמח שישירו לה אותו ואולי גם לא תפחד מהחושך. תן לנו עוד..... בהצלחה יורם [ליצירה]
- [ליצירה] דריה שלום, הלכת לנו לאיבוד, חודש ימים עבר מאז שירך האחרון. לא הגבנו, נכון, קבלנו ממך מנחה, שבענו ולא השבנו. וכעת אנחנו פה נענשים אביונים פושטי יד ומקווים.... [ליצירה]
תגובות