הולכים בפארק את אני והכלב חולצה לבנה שקטנה עלי בשתי מידות את חובשת כובע אדום דיברנו שעות עכשיו מביטים באנשים אחרים שאהיה מאושר לא אצטרך אותך עד אז תצילי אותי גם לך יש חלומות על עבודה קבועה ודירה משלך מוותרים על הרבה בשביל לשרוד עם מעט אני לא התגלחתי שבוע ואת עדיין נפגשת עם חברות אחרי שאני נרדם בין העצים שני ילדים משחקים ואחר כך חוזרים להורים מחר נשכח מהכול אני אחזור מהעבודה עייף את תביטי בי ותשתקי אני נעצר ומתיישב על הספסל לעיתים נדמה שכול המשמעויות משתנות מהר ועכשיו נישאר לנו להבין את מביטה בשעון אני לא מוצא שום דבר חדש לספר שומר את הדברים הטובים לסוף והכלב, הוא לא מחפש שום דבר שעברנו לגור ביחד השכנים באו לברך אותנו את סיפרת לי בערב על פחדים ועצבות אני סיפרתי לך ימים אחר כך שאני עדיין לא יודע וזה נשאר עד עכשיו מביט באנשים החולפים כמה מהם דומים לנו אחרים נראים יותר גבוהים ליד האגם באמצע הפארק את מחבקת אותי מתוך חולשה ואני יודע שאהיה מאושר לא אדע מה לומר יש איזה כעס שלא מצליח להשאיר לנו דבר אני רוצה לומר לך מה יהיה מחר אבל המחשבה על זה לוקחת הרבה ומשאירה מעט מקום לכול השאר אני מחבק אותך כמו נאחז את מורידה את הכובע והולכים לאט חזרה אל המקום בו לא נאבד לעולם.