[ליצירה]
טוב.
עכשיו קראתי את זה שוב, והבנתי את השיר מזווית קצת אחרת.
אני חושבת שבעצם אנחנו מדברות על אותו הדבר. אני חושבת שאלו שני דברים שאי אפשר להפריד ביניהם: הכתיבה והגילוי.
מאיך שהבנתי את השיר בהתחלה, חשבתי שהכוונה היא שהמשמעות מתגלה לכותבת רק *אחרי* הכתיבה, בקריאה חוזרת.
אבל בעצם זה בא יחד - תוך כדי כתיבת המילים בוחנים את הדברים וככה מגלים מה בעצם יש שם, כך שבסופו של דבר המילים הן רק המסגרת למה שחשבתי תוך כדי הכתיבה.
אז בעצם כל ההבדל הוא ביחס למילה "עט". האם מדובר בתהליך הכתיבה שעוזר לחשוף את המחשבות, או שדווקא כתיבת המילים שחושפת - שעם זה אני לא מסכימה.
מקווה שמישהו יבין משהו מכל זה, כי זה נורא מבולבל.
[ליצירה]
שלום קרן אור.. האם חשבת שזה מה שהשם שלך מסמל..מעניין..
מאד אהבתי את השיר ..מאד..
אז הגבתי..
ורציתי להוסיף סתם הערות טכנית של אדם הקורא ברצף משהו שמשהו אחר כתב..
ההתחלה של השלוש שורות הראשונות.. קצת מסורבלת ולא ממש מבינים... והנדלקת בשמים כשהשמש עוזבת לא ממש מבינים מה פרוש והנדלקת.. וו החיבור צורמת קצת.. (ןגם העניין של ניקוד הבשמים שאמרתי לך מקודם) וסתם הערה תוכנית שלי.. כניסת השבת לא אמורה להיות עלית מדריגה במיחוד לאור התיאורים שלך ולא ירידת מדריגה? כי כך זה מרגיש.. ואשמח אם תסבירי לי למה כתבת אחרת..
שבוע טוב
[ליצירה]
הפלאת!!
הפלאת לתאר את הכליון בחיים הסופיים של בשר ודם.
כמה שזה נכון.
האיבר כליות- הוא מלשון מתכלות- "חדש כליותנו מקדם"
, סתם אסוציאציה שעלתה לי לראש.
שבת שלום. ושוב נפלא! אהבתי.
[ליצירה]
מוכר...
מוכרת התחושה של הפנים אל פנים כאשר לא יודעים על כל מה שבפנים. אני לא בטוחה שהבנתי מה הקשר לעיניו של הילד הקטן- האם הכוונה לחלק באדם שהוא אמיתי ואומר את מה שבליבו?
בכל אופן, זה שיר יפה....
[ליצירה]
חמודה,
דבר ראשון- מגיע לך חיבוק...
דבר שני, אני יודעת שזה הכי מעצבן בעולם שאומרים לך שמזדהים כשאתה מרגיש שאתה היחידי בעולם שעובר את מה שאתה עובר, אבל תאמיני לי שאת לא היחידה שעוברת דברים קשים, ויש הרבה אנשים שקשה להם- ואפשר להעזר בהם במקום לכעוס עליהם על כך שהם מעיזים להזדהות במקום שהוא רק שלך. כמובן שהוא רק שלך, וכמובן שמה שאת עוברת שונה ממה שאחרים עוברים, אבל אפשר ללמוד הרבה מאחרים שעוברים דברים שונים ולהתחזק מהם.
ודבר נוסף- חוסר רגישות, אנוכיות ואכזריות של אחרים יכולה מאוד לפגוע בך ולהשאיר בך צלקות, אבל אני באמת מאמינה שאדם יכול לבנות את עצמו, גם כשהבסיס הוא צלקות. בהצלחה....
מקוה שהמחשבות המבולבלות שלי הובנו. ומקוה שלא עצבנתי יותר משהתכוונתי...