בע"ה. קמתי הבוקר מסיוט וגליתי שאני חצי בן אדם. בואו אתאר לכם קצת איך זה. אני חצי מהמשקל, איך אומרים "מוזלמן" או בעברית צלופחד. יש לי חצי מוח שבו אני מתאמץ לזכור מי אני בכלל. אני רואה בעין אחת, היא אמנם הדומיננטית אך היא מותירה אותי עם ראיה שטוחה במקום לראות עמוק. אני נושם בנחיר אחד מה שמותיר אותי עם מעט שאיפות. יש לי חצי פה שלא אוכל לפלוט יותר מדי שטויות, חצי לשון שעל כן היא לא ממש עשירה וחסרה קצת טעם בחיים. יד אחת שהיא אמנם החזקה , אך היא אינה יכולה לקבל ולתת בו זמנית. רגל אחת שלאה לקפץ כל היום ממקום למקום והיא די סטטית בשל כך. וחצי לב, מכווץ, אטום ושבור שקשה לו קצת בתור מחצית לאהוב מכל הלב. אני מנסה להתרומם מהמיטה בחצי מאוניי, ביד אחת, רגל אחת, עין אחת, נחיר אחד, חצי מוח וחצי לב כואב. אני מתגלגל ומתרסק על הרצפה. מרב יאוש אני גומר אומר בחצי פה שהיום אני לא קם ואני שואל את עצמי האם עד החתונה זה יעבור? או שרק אחרי