[ליצירה]
תיקון טעות:
ככל שנשמה נמצאת יותר זמן בתוך גוף, כך גדל הסיכוי שתצא ממנו (הוכחה: יש יותר זקנים מתים מילדים מתים). מכאן נובע: ככל שנשמה חדשה יותר בגוף X, כך יש לה יותר זמן להחזיק בו מעמד.
מסקנה: לפי חוקי ההסתברות, אם אחרי שנכנסה לי נשמה משלי נכנסה לי נשמה של חתול- הסיכוי שדווקא היא תשאר *גדול* יותר.
לתשומת ליבך.
(תרגיל: הפריכו את ההוכחה ב2 דרכים שונות לפחות, להגיש לי במסרישי)
[ליצירה]
אני לא יודע מה נכתב שם
אך, זה בהחלט שיר קטע לא תמים, אוי, הייתי אומר אפילו, שהיה קשה לי לקרוא את זה מה שעשית ממנו. ממש לא יפה, אולי רק את חושדת בכשרים ומכניסה לו כל מיני מחשבות זדון לראש ועוד כותבת את זה בצורה מאד רמוזה ושקופה עד שממש לא נעים.
[ליצירה]
המדיום הוא המסר?
יש אנשים עם יכולת לקחת סיפור מסוים, ובשינויים קלים, לכאורה, לספר אותו אחרת לגמרי. גנבת תרפים עושה את זה ומספרת על זה בעת ובעונה אחת.
מדוע דווקא סיפור יהודה ותמר? אולי מכיוון שמכל הסיפורים, בולטת בו העובדה שאנחנו יכולים לנסות לעצב את סיפורינו כרצוננו, ומישהו למעלה כבר ידאג לספר אותם בדרכו, ולברוא מהם את אורו של משיח.
[ליצירה]
קיבלתי מייל
קיבלתי מייל ממישהו שאני לא מכירה. נראה לי שהוא ביקש להגיב על היצירה הזו . להלן תגובתו. אני מתלבטת האם לענות. מה דעתכם?
"מתחמק, מתלהם, תולה אחריות בהוא ש"שותק". שצמצם את עצמו כדי שנוכל להרשות לעצמנו לכתוב עליו כאלה קשקושים."
[ליצירה]
סוף סוף קראתי
חשבת פעם לעבוד עם אולפני וורנר? או לפחות להקים משו כזה בארץ? הסיפור הזה נראה כמו חיבור "אנימאניאקס" עם עוד סדרה מצויירת שלהם (משהו אגדתי ששכחתי את שמו)
[ליצירה]
[ליצירה]
קיבלתי מייל
קיבלתי מייל ממישהו שאני לא מכירה. נראה לי שהוא ביקש להגיב על היצירה הזו . להלן תגובתו. אני מתלבטת האם לענות. מה דעתכם?
"מתחמק, מתלהם, תולה אחריות בהוא ש"שותק". שצמצם את עצמו כדי שנוכל להרשות לעצמנו לכתוב עליו כאלה קשקושים."
[ליצירה]
מכתב רשמי
רסיס היקר,
הבוקר התעוררתי מחלום. סוערה ועוד מישהי לקחו אותי לבית הספר (זה לא יעזור גם אנשים בגיל 50 חוזרים בחלומותיהם אל בית הספר התיכון) גיליתי שלא שמתי עדשות וגם משקפיים שכחתי. עכשיו אני לא אראה כלום ויגידו לי לחזור הביתה.
אתמול התעוררתי במחשבה מחקו לה את העיניים.
שלשום קראתי את הסיפור שלך
ועוד לא נרגעתי.
רסיס, כבר מזמן קיבלת את האישור שלי
לוחצת על הכפתור הקדוש "הוסף לרשימת היצירות המועדפות שלי"
[ליצירה]
אפשר רק לומר שנהנתי לקרוא? בלי להסחף לוואו ומדהים וכו'? חנכתי את כפתור הוסף לאהודות שלי.
גם הסוף של נשיקת היד המתרגמת בעיניי המתבוננת לזלילת הבשר זורם בצורה שלמה. צריך לקרוא שוב כדי להבין כיצד גם בתמונה האחרונה חוזרת ההזיה של הדמיון להיות המציאות השלווה.
יישר כח.