שימי ראשך על כתפי,
אלטף
שערך עד ילבין.
הניחי ידך הענוגה בכפי,
לא ארפה
גם אם תתחספס ותזקין.
אספור כל שחר שיפציע
ביננו
אנצרו בליבי עת יחשיך.
ואדע כי האושר הצף
בליבנו
לא זמני הוא ועוד יאריך.
[ליצירה]
הרעיון מקסים וכמוהו גם התוכן.
לא התחברתי למבנה, למקצב... לא זרם לי והצטערתי, כי זו יצירה פוטנציאלית להזדהות, עדינות, תום ויופי.
אולי, צריך לדאוג לאחידות, בשורה הראשונה של כל הבתים, להקפיד על המשקלים, על מספר השורות, הייתי ממליצה לערוך שוב היצירה וללטשה- כי היא יפה.
[ליצירה]
שי- אני בהחלט רואה אותך לוקח את שתי השורות האחרונות ומפרסם אותן כיצירה בפני עצמה- מסכימה שזו היתה יצירהמוצלחת גם ככה (ומעניין טעמם השונה והבנתם השונה של קוראים- ע"ע הצעתה של מלודי...) ועם זאת, אני חושבת שיצירה זו יפה בפשטותה, בחוסר העמימות והמסתוריות שלה, בתיאור הכנה, האמיתי והמעורר הזדהות של תחושה מוכרת.
[ליצירה]
מסר- זה יפה. החזרה בסיום לשורות הפתיחה- עצמתית, פתאום אותן שורות מקבלות משמעות חדשה, חזקה יותר.
מאוד יפה, קראתי פעמיים, זה דורש גם קריאה שלישית.
תגובות