כששמעתי ברדיו "תפוח זהב"
ניזכרתי בפרדסי ההדר על יד ביתי
ריח הדבש שנדבק לבגדיי
כל סיור של הגן ביום שישי.
"ניצנים ניראו בארץ", כך שרנו
מקפצים בשלוליות ותוהים לפשר עכביש מתרוצץ
את החופש, המרחב שאהבנו
ניחוח תפוז שנקטף מן העץ.
שיר השירים שהושאר בגנים
איך צמחנו גדלנו איתם
היו ימים, כך אומרים, שבגרנו
חלפו הימים הפרדסים כבר אינם.
תגובות