והייתי מחייכת בין אור לחושך והייתי בגבולות הדקים שבין
חלום ומציאות
והייתי אמיצה ומה לא הייתי
אני
שאני אחת
ניסיתי לגולל את חיי, להביא את הכסוי שבי
אף מפני עצמי לגילוי מכוסה, לגילול
רציתי
לקבל מכם אהבה
שתאחה ותערה את מה שפצעתי מליבי
ומה שנפצעתי ומה שחסרתי
והסתפקתי
בשבריה אהבה-
נגיעה חטופה, אפילו ליטוף
אך מעבר לכך הניכור.
ומה שגרוע מכך- רחמים.
ומה אני מבקשת
את שאהבה נפשי
שאהבה יותר מן המקום הזה יותר מן המילים
שמחכה לרחמים גדולים וחסדים
לגאולה
ואין אני עוד כל אותן מילים
שזכיתי לאהוב איתן גם אהבה קטנה
גם אהבת עצמי ואהבת
רגשי הקטנות והגדלות שלי.
ואולי היצירה אשר יצאה ממני עוד תחזור אלי. אולי
נפש טובה מאהבה תחזיר אליי את הגיגיי
בדם. בדם אני כותבת
וכמו תמיד רוצה את יחס העולם: אבל הפעם
אחרונה ודי.
אאסף אל המקנה
בסוף היום
כאסופת מילים אשר חוזרות אל המגירה כרדת ערב
ובהביאי הלום את
שרידי אהבתי
אעבור לדום
תולה את תקוותי כמעיל בארון.
לרגע הפרידה והפגישה
(רגשה)
תגובות