חה. ואני בטח היחידה שמחכה בדרך כלל שיהיו 33יצירות אחרי כדי לשחרר את החדשה המוקפאת שלי, כדי שלא לחוש עד כדי כך חשופה..
(וברוב המקרים גם אחרי כמה שעות גלויות נתקפת שוב בהלה ומתקנת את "המעוות")
אני חושב ש- "סימן שאלה"- לא ממש הבינה את הכוונה שלך...
אני מכיר את ההרגשה, איך זה להשקיע ולטרוח, לשפוך את תוגת לבי הכורע אל תוך יצירותי ובסוף לזכות להתעלמות מוחלטת, לא תגובה, לא כלום - אין קול ואין קשב..
לפעמים אני תוהה אם משהו בכלל טורח לעיין ביצירות שלי...
[ליצירה]
חה. ואני בטח היחידה שמחכה בדרך כלל שיהיו 33יצירות אחרי כדי לשחרר את החדשה המוקפאת שלי, כדי שלא לחוש עד כדי כך חשופה..
(וברוב המקרים גם אחרי כמה שעות גלויות נתקפת שוב בהלה ומתקנת את "המעוות")
[ליצירה]
מכיר
אני חושב ש- "סימן שאלה"- לא ממש הבינה את הכוונה שלך...
אני מכיר את ההרגשה, איך זה להשקיע ולטרוח, לשפוך את תוגת לבי הכורע אל תוך יצירותי ובסוף לזכות להתעלמות מוחלטת, לא תגובה, לא כלום - אין קול ואין קשב..
לפעמים אני תוהה אם משהו בכלל טורח לעיין ביצירות שלי...
[ליצירה]
מן הראוי שאדם יתגאה (לא במובן של חטא הגאווה, כלו' התנשאות, אלא שלם אם עצמו) בכל דבר שמאפיין אותו (כשהדבר באמת ראוי להתגאות בו, דהיינו חיובי):
תחומי התענינותו, השגיו וגם... מוצאו ועדתו!
אישית אני, קוסמופוליט גאה!
[ליצירה]
אספר דבר מה:
המשורר הלאומי של רוסיה , אלקסנדר סרגייוויץ פושקין, מסיים (ואני מדגיש- מסיים) את הפרק החמישי ב"רומן בשירים" שלו - "יבגניי אונגין" , בפרולוג פסאודו-קלאסי בסגנון :
עתה אשורר עלילותי העלם וכו' וכו'
הו המוזה הדריכי עטי לבל אכשל וכו' וכו'
והוא חותם את הפרולוג הזה במילים:
"אמנם באיחור אך כתבתי פתיחה"
ודוק
[ליצירה]
למי שמכיר את יצירתי "הגירוש מגן העדן" (וכן את הערותי ל"בשבח הפנטאיזם") נהירה כוונתי...
כוחות היצירה של האדם נובעות מתוכו - מתוך הרגש שלו ("מהאלוקים" כביכול) בעוד שיכולתו של אדם להסתכל על עצמו מן הצד נובעות מכח הדיבור שלו וענינן מידור ומיגור (אנליזה) של הקיים והתרחקות מהאלוקי שבו ("מסך" בחסידות)
תגובות