חה. ואני בטח היחידה שמחכה בדרך כלל שיהיו 33יצירות אחרי כדי לשחרר את החדשה המוקפאת שלי, כדי שלא לחוש עד כדי כך חשופה..
(וברוב המקרים גם אחרי כמה שעות גלויות נתקפת שוב בהלה ומתקנת את "המעוות")
אני חושב ש- "סימן שאלה"- לא ממש הבינה את הכוונה שלך...
אני מכיר את ההרגשה, איך זה להשקיע ולטרוח, לשפוך את תוגת לבי הכורע אל תוך יצירותי ובסוף לזכות להתעלמות מוחלטת, לא תגובה, לא כלום - אין קול ואין קשב..
לפעמים אני תוהה אם משהו בכלל טורח לעיין ביצירות שלי...
[ליצירה]
חה. ואני בטח היחידה שמחכה בדרך כלל שיהיו 33יצירות אחרי כדי לשחרר את החדשה המוקפאת שלי, כדי שלא לחוש עד כדי כך חשופה..
(וברוב המקרים גם אחרי כמה שעות גלויות נתקפת שוב בהלה ומתקנת את "המעוות")
[ליצירה]
מכיר
אני חושב ש- "סימן שאלה"- לא ממש הבינה את הכוונה שלך...
אני מכיר את ההרגשה, איך זה להשקיע ולטרוח, לשפוך את תוגת לבי הכורע אל תוך יצירותי ובסוף לזכות להתעלמות מוחלטת, לא תגובה, לא כלום - אין קול ואין קשב..
לפעמים אני תוהה אם משהו בכלל טורח לעיין ביצירות שלי...
[ליצירה]
כמה נפלא שמעלים נושאים פילוסופיים לדיון בצורה וחבל שקראת לזה "זיבולים"
במקום אחר (תגובתי על "המור גביש שלי" ) סירבתי להתייחס לסוגיית הדטרמיניזם אך כאן זהו המקום!
כתבת: "יש בחירה חופשית וזה בטוח כי אחרי זה מה טעם לבריאה ולאדם?"
ובכן, וכי מציאות הבחירה מתרצת את הקושיה?
אדרבא , אם יש תכנית לעולם, לא יכולה להיות בחירה!
הרי כל דבר משפיע על רעותו וא"כ אם "תשמט" מידי הקב"ה השליטה ולו על פרט אחד קטן בבריאה, לא תתכן השגחה בנמצא כלל.
יותר מכך, בלתי אפשרי להסביר לוגית את הבחירה
משום שהחשיבה האנושית במהותה נסיבתית,
וא"כ תמיד אשאל : מדוע פלוני עשה א' ולא ב' והשאלה כבר טומנת בחובה את הדטרמיניזם (שמניחה שיש סבה לבחירתו. ואגב במצב של "נקודת הבחירה" של הרב דסלר , אין שום אפשרות להסביר מדוע יבחר בטוב או ברע ועוד פחות מכך, להסביר מדוע מגיע לו שכר או עונש על כך.
נראה שבמצב זה, יהיה משול לחמורו של בורידן ...)
ואילו להגיד: יש בחירה אך איננו מבינים אותה
היא אמירה חסרת משמעות
זה כמו להגיד: בובו קיים ואיני יודע להסביר מיהו או מהו
(וזה אגב מביא אותנו ישירות לדיון על פנטאיזם שאין מקומו כאן למרות, שבתור ספינוזאי נאמן אשמח להרחיב במקום אחר)
אגב, הדטרמיניזם כלל איננו חייב להוביל אותנו לכפירה בשכר ועונש או בטוב ורע וכלל אין שאלה על הצדק האלוקי:
אפשר להבין את מושגי השכר והעונש (אף בחברה האנושית) בשני אופנים:
או כנובע מאינסטינקט הנקמנות הטבוע בנו ("מגיע לו...)
והמהווה אמצעי הנועד לשימור הסדר בבריאה.
או כחקיקה שכלית שנועדה לעודד עשיה חיובית ולמנוע פשעים.
בין כך ובין כך אפשר להגיד שהטבע "מתנקם" במי שמפר את חוקיו או שידיעת מציאות העונש תמנע מחוטאים מסויימים את החטא ( ואלו שהיא לא תמנאם, גם להם מקום בתכנית האלוקית ואעפ"כ ייענשו - למען יראו ויראו)
וזהו הצדק האלוקי - שכל החוטא נענש.
מה גם, שמכיוון שהעונש הוא תוצאה ישירה של החטא אין פלא שאף שהחוטא "נברא לחטוא" ייענש
וכי יפליאך אם אדם יזורק מהגג שיתרסק?
(בענין הטוב והרע הסתכלו בשירי " הגירוש מגן העדן " ובתגובתי למטה)
ואילו אם אתה שואל את עצמך: מדוע עלי לעשות טוב ולא לחטוא ?
התשובה היא : לטובתך!
בהוקרה,
רדף
[ליצירה]
" יותר ממה שאני ירא מכם אתם יראים ממני"
"מיהו הגיבור? השואף לאמת"
(ג'ורדנו ברונו )
כמה שיפוצים:
אל הוריכם הן תאספו, וזכרכם יחלוף.
באם ישנו דבר מופלא ונצח הוא נקרא,
הן לא אתכם ושכמותכם כל נפש תזכירה
ונשמתי בין המילים הנטויות לצד,
אז לכולכם אכן תזכיר שאין אני לבד.
בברכה,
רדף
תגובות