ירד שירי לו במורד הרשימה
גיליתי פשט חדש לניב "לרדת לטמיון"
שבו חשפתי את הנשמה
שלתוכו יצקתי כל אשר הרשה לי הדמיון
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חה. ואני בטח היחידה שמחכה בדרך כלל שיהיו 33יצירות אחרי כדי לשחרר את החדשה המוקפאת שלי, כדי שלא לחוש עד כדי כך חשופה.. (וברוב המקרים גם אחרי כמה שעות גלויות נתקפת שוב בהלה ומתקנת את "המעוות") [ליצירה]
- [ליצירה] מכיר אני חושב ש- "סימן שאלה"- לא ממש הבינה את הכוונה שלך... אני מכיר את ההרגשה, איך זה להשקיע ולטרוח, לשפוך את תוגת לבי הכורע אל תוך יצירותי ובסוף לזכות להתעלמות מוחלטת, לא תגובה, לא כלום - אין קול ואין קשב.. לפעמים אני תוהה אם משהו בכלל טורח לעיין ביצירות שלי... [ליצירה]
- [ליצירה] --- ה'ש' בצירוף 'שבו חשפתי את הנשמה' לא מרמז לטימיון? (כי אני הבנתי שנשמתך נחשפה בטמיון) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על הפירושים המעמיקים אך המשמעות כפי שאמרתי צינית במקצת: שירי, הבא מעומק עוצמת רגשותיי ויסורי, נזרק גם הוא למחסן... [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, כל כך... הלבמה נדמינו?!? כי אם כבר, אז לפחות שיהיה מאורגן כמו שם. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי את תגובתך [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני מהרהר מה זה טמיון. [ליצירה]
- [ליצירה] כוונתי שיצירה באתר יורדת לה מטה מטה במורד הרשימה ואחרי יום יומיים כבר אין סיכוי שמישהו יקראנה [ליצירה]
- [ליצירה] שיר ציני שכזה... [ליצירה]
- [ליצירה] מה - אי אפשר לבקר? "אפשר לא לקרוא" את אומרת, כלומר מדברייך משתמע שרק ביקורת חיובית מתקבלת ואם הביקורת היא שלילית אז "אפשר לא לקרוא" [ליצירה]
- [ליצירה] האם זה במקרה או בכוונה שראשי הפסוקים של הבית הראשון יוצרים את המילה "מבאס" וראשי הפרשיות של כל הפיוט את המילה "מביש"? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי איך תיארת את קטע שבו הוא אומר - "דמוקרהההה-טיה" דמוקרטיה דמונית [ליצירה]
- [ליצירה] שיסיימו כבר [ליצירה]
- [ליצירה] כמה טוב שהצטרפו משוררים קלאסיים (במובן הרחב של המלה) לשורותינו: יהונתן דוד, "זר זהב", ואכשיו אלון מלצר לחיי החייאת האסקולה האקדמיסטית! [ליצירה]
- [ליצירה] משימות בט"ש [ליצירה]
- [ליצירה] איך הבנתם את תגובתי? [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה [ליצירה]
- [ליצירה] סחטיין! רק תתקן : כנפיי נשארים = כנפי נשרים וגם תשים מקף בין "לך דבר איתם" לבין " הכל הם כבר יודעים" [ליצירה]
- [ליצירה] תוספת הסבר חשובה: (לפסקה האחרונה בחיבור) החשיבה האנושית משולה לציר הנסיבתיות המורכב משלשלת של סבות ותוצאות שכל מרווח בין זוג נסיבתי שכזה, אתה יכול לחלקו לאין ספור זוגות דומים. אך הדבק ביניהם תמיד יהיה החוש פיתוח החשיבה האנושית מתבצע ע"י החילוק הזה. לפיכך, כיוון שאין לתהליך סוף, הזקוק לא יגמר מעולם [ליצירה]
תגובות