אביאל התפלל תפילת ערבית, כאשר בדעתו לצאת לאחר מכן לפגישה. אולם בטרם היה סיפק בידו לעשות דבר זה, התקשרה אליו אודליה.

-         אביאל רצה לענות: "שלום", אולם אודליה הקדימה אותו, באומרה: "שמע אבי, אני מצטערת לעשות לך את זה, אבל אני צריכה לבטל את הפגישה שלנו."

-         אביאל היה מבולבל, ושאל: "יש לך עוד שותפה שאת צריכה לאסוף מנמל התעופה?!"

-         "לא מצחיק'ול, אני סתם לא במצב רוח." – השיבה אודליה.

-         "את רוצה לספר לי מה קרה?"

-         "לא נראה לי שזה שייך."

-         בלבולו של אביאל גבר, והוא שאל: "למה לא? יש סודות שאת מסתירה ממני?!"

-         "לא סודות... אבל יש דברים שעוד לא נוח לי – והדגש הוא על ה'עוד' – לספר לך עליהם."

-         אביאל חשב לעצמו: "מה קורה פה? הבחורה השתגעה? למה היא עושה שטויות?" ואמר: "בסדר – אם את לא רוצה לספר לי על זה, לפחות בואי לפגישה, שאוכל לעודד אותך."

-         "זה לא שייך, אני לא במצב נפשי שמאפשר לי כרגע להיות איתך במאת האחוזים."

-         אביאל הרהר איך להמשיך את השיחה, ואמר: "טוב, אודליה, את מפחידה אותי. קרה לך משהו שאמור להפחיד אותי?"

-         "לא, ממש לא משהו מפחיד, סתם משהו מעצבן."

-         "אשמח אם תשתפי אותי..."

-         "אבי, אל תלחץ עלי, אם הייתי חושבת שדיבור על זה יקדם את הקשר, הייתי מספרת לך."

-         אביאל חש כעס, על כך שאודליה מסתירה ממנו דברים, ומתוך כאבו אמר: "למה צריך לספר רק דברים שמקדמים את הקשר? צריך לדבר על מה שכואב לנו."

-         "אבי! אל תתערב לי בהחלטות." – אמרה אודליה – "אני יודעת מה שאני עושה!"

-         אביאל חש מותקף, והוא הגיב: "אודליה, את לא צריכה לנסות לגרום לי להרגיש רע עם עצמי, כשאני מנסה להבין מה הולך פה. זה לא הגון מצידך." באמרו את המילים "זה לא הגון מצידך", חלפה במוחו של אביאל תמונתו של ראש הישיבה אומר בבקשת "הנני העני ממעש" את המילים: "ואף על פי שאיני כדאי והגון לכך", ואביאל חשב לעצמו: "איי, איזה כיף היה כשר' אברום עבר לפני העמוד למוסף בימים נוראים, הלוואי שהוא ישוב לאיתנו ויוכל לעשות זאת שוב."

-         מחשבתו של אביאל נקטעה בידי תגובתה הנחרצת של אודליה: "אל תגיד לי מה הגון מצידי ומה לא. אני עושה כמיטב יכולתי. אני לא טוענת שאני לא טועה אף פעם, ברור שאני טועה לפעמים, אבל אני עושה כמיטב יכולתי. אין לך מושג מה עברתי היום, ותאמין לי שמוטב שלא אספר לך כרגע. זה לא יקדם את הקשר, ורק יפריע."

-         ללא מחשבה אמר אביאל: "אודליה, נסי לראות את זה מהכיוון שלי – את מבטלת פגישה, כשאני כבר לבוש ועומד לצאת אליה, לא מסבירה למה, ולא מוכנה להסביר למה את לא מסבירה למה. זה יוצר מצב מאוד מעיק."

-         "אבדת אותי בהסבר למה..." – אמרה אודליה.

-         אביאל נוכח לדעת, שהוא צריך לבאר את הדברים לעצמו בצורה הגונה, ורק מתוך כך הוא יכול להציג את עמדתו לאודליה, ועל כן אמר: "טוב, בואי ננסה לנתח את זה בצורה ישיבתית. את מבטלת פגישה מסיבה מסוימת, ואת לא מוכנה לבאר לי מהי הסיבה. יש כאן שתי בעיות: הראשונה היא שאני מסוקרן לדעת טעם הדבר ואת ממאנת למלא את בקשתי, והשנייה היא הוויכוח העקרוני האם ישנם דברים, שמותר לנו להחליט שמוטב שיהיו חסויים לעת עתה ויבוארו רק בזמן מאוחר יותר. כעת, ברור מבחינה הגיונית שאני מסכים עם העיקרון שהיפתחות צריכה לבוא בהדרגתיות, ומכיוון שכך ברור שזו זכותך לא לספר לי מדוע את מבטלת את הפגישה, וממילא אין טעם למריבה." – לפתע הבין אביאל, שכתוצאה מהניתוח ההגיוני שהוא עשה, התברר שהוא טעה, והוא חש רגשות אשם גדולים על כך שרב עם אודליה ללא טעם.

-         "אז מה יוצא לסיכום?" – שאלה אודליה.

-         ואביאל השיב במהירות: "שאני צריך להתנצל בפנייך – את צודקת לחלוטין."

-         "אחלה. אז נדבר מחר בערב?"

-         "מחר בערב זה ליל שבת..." – אמר אביאל, תוך כדי מחשבה: "אני זה שאמור לרחף פה, לא המשודכת..."

-         "אתה צודק – אז מחר בצהריים."

-         אנחנו לא יכולים לדבר הערב?" – שאל אביאל, בתקווה נואשת לזכות להינות ולו מקצת מהדיבור עם אודליה.

-         "אני לא חושבת שזה רעיון טוב. אבל תתקשר לשיחת שבת שלום, זה חשוב לי."

-         "את בטוחה? אני לא רוצה להעיק עלייך..." אמר אביאל מתוך זלזול, ותוך כדי דיבור חש חרטה עצומה על הזלזול שהפגין.

-         "איזה מותק אתה!" – הגיבה אודליה.

-         אביאל חש מבולבל מאוד. הוא אומר לה דבר מה בזלזול, והיא מגיבה באומרה שהוא 'מותק'?! מתוך בלבולו, הדבר היחיד שעלה במוחו לומר, הוא: "אם את אומרת..."

-         "אז נאמר כעת שלום."

-         "להתראות." – אמר אביאל.

השניים סיימו את השיחה, אבל אביאל חזר עליה שוב ושוב במוחו. היה קשה לו לנתח את רגשותיו לגבי מה שקרה. הוא לא הבין מה אודליה רוצה, והוא לא הבין איך בניתוח ההגיוני שהוא עשה – התברר שהיא צודקת. הוא לא הבין מדוע דבריו שנאמרו בזלזול, התקבלו אצלה באהבה, והוא לא ידע מה הוא רוצה לגבי עתיד הקשר.

"אני ממש לא מחפש בחורה שמבטלת פגישה שתיים ורבע שניות לפני התחלתה. ואני לא מחפש מישהי שתתנהג אלי בזלזול כל כך גדול. מה נפל עליה? מה אני עשיתי לה שמגיע לי יחס מזלזל כזה? אולי כדאי שאסיים את העסק?" – חשב אביאל לעצמו, ותוך כדי מחשבה קיבל שיחת טלפון שנייה מאודליה.

-         "שוב שלום אודליה, במה אני יכול לעזור לך?" אמר אביאל, ובסתר לבו קיווה שאודליה רוצה לסיים את הקשר. "אני מקווה שהיא תעשה את זה, שאני לא אצטרך..." חשב לעצמו.

-         "בגלל שהיית כזה ג'נטלמן" – אמרה אודליה – "שיניתי את דעתי והחלטתי לספר לך מה קרה היום."

-         "אני ממתין בדריכות." אמר אביאל בזלזול, מתוך רגש כללי של מאיסה בקשר.

-         אודליה המשיכה את המהלך: "היום, כשנסעתי בחזרה מהעבודה, ראיתי מהחלון את בנצי, וזה גרם לי להרגשה רעה, אז אני אמנם מתאוששת מזה לאט לאט, אבל אני לא במצב נפשי להיפגש איתך הערב."

-         אביאל לא הבין, וממילא שאל: "למה ראייה שלו אמורה להשפיע על פגישה שלנו?"

-         "כי היא דכאה אותי, ולכן אני לא אהיה כיפית."

-         אביאל חש כעס עצום. הוא הרהר לעצמו: "כנראה אלישע צדק. היא כנראה תפוסה רגשית, והכל היה מקח טעות." מתוך הכרתו שיש גרעין של אמת בדבריו של אלישע אמר: "אז את נותנת לקשרי העבר למנוע התקדמות של קשר נוכחי. מה ההגיון בזה?"

-         "אבי, אלו רגשות, אי אפשר לנתח אותם בצורה שכלית כמו שמנתחים סוגיא בגמרא."

-         "אבל אם תנתחי אותם" – הגיב אביאל – "תראי שהן רגשות לא הגיוניים, אז לא צריך לפעול על פיהם, ויתירה מזו – אסור לפעול על פיהם."

-         "אתה מפספס את הנקודה! אני לא מרגישה שאני יכולה מבחינה נפשית להיות כיפית כרגע, אז פגישה או שיחת טלפון נורמאלית לא תהיה כדאית."

-         פניו של אביאל האדימו, והוא הגיב: "מי אמר?! את קובעת את זה כי את משועבדת לרגשות השגויים שלך כלפי המיתולוג. הרי ברור שאם היית יכולה למחוק את הרגשות האלה, היית מוחקת אותם, כי הם לא מועילים לך, וממילא – אסור לך לפעול על פיהם."

-         "אבל אני לא יכולה למחוק אותם! הם צריכים להיעלם מאליהם. אם אני אפעל אחרת מהם, אני אבגוד בעצמי."

-         "את בוגדת בעצמך כעת." – אמר אביאל, תוך כדי הרהורו שמזה זמן רב לא כעס בצורה כה חריפה. – "את הורסת את הקשר בינינו, בגלל רגשות שלך למיתולוג, וזה מעשה טיפשי."

-         "אני לא חשבתי שאני 'הורסת' את הקשר, חשבתי שאני בסך הכל מבטלת פגישה."

-         "כשאת מבטלת פגישה, בשל רגשות למיתולוג, זה לא סתם ביטול. זה אומר שהקשר שלנו רעוע, כי היסוד, שהוא: להיות פנוי רגשית, לא קיים אצל אחד מהצדדים." – אמר אביאל.

-         "ככה אתה חושב?!"

-         אביאל חשב לשנייה קלה, האם הוא רוצה לסיים את הקשר, והוא הכריע במחשבתו שאין זו העת הראויה – כשהוא בסערת רגשות – לקבל החלטה זו. בשל מחשבה זו השיב לתמיהתה של אודליה: "אני לא רוצה לשקר לך ולומר שאני לגמרי בטוח בזה, אבל ככה משמע מההתנהגות שלך הערב."

-         "אז נותר לנו בכלל על מה לדבר? אם אתה רוצה לחתוך – תחתוך. אל תתבייש. אני לא ארדוף אחריך."

-         אביאל ראה שמחשבתו איננה צלולה, כעסו מתגבר עליו, והוא חש בלבול מרובה. "את שמה לי מילים בפה... אני לא אמרתי שאני רוצה להיפרד ממך. אני בסך הכל אמרתי, שיש כאן בעיה רצינית."

-         "ואיך אתה מציע לפתור את הבעיה?"

-         "צריך עיון. בכל מקרה, אם את לא רוצה לדבר הערב, אז לא נדבר."

-         "ותתקשר מחר להגיד שבת שלום?"

-         "ברצות ד'." – הגיב אביאל מיידית.

-         "אז שיהיה לך לילה טוב."

-         "גם לך."