[ליצירה]
נפלא.
לצייר את זה..
(וכאן העניין. אי אפשר באמת לצייר את הטבע כמו שהוא. אפילו על גדול הציירים זה גדול מדי..)
יש לך תיאורים יפים. אהבתי את המילים שלך.
[ליצירה]
אפשר לומר שקודם את הפרח למרות שזה נעשה די במקביל, הקווים הפשוטים של הרקע נבנים על גבי הפרח והקווים המעוטרים והמורכבים (שהם בעצם גוף הפרח) משורטטים בהתאם לקווי הרקע.. (מקווה שלא סיבכתי אותך..)
[ליצירה]
WOWWW
טוב. זה היה ארוך, אבל מעולה!!
קבלו את המלצתי. [ואני לא עושה פרוטקציות... {בד"כ...}]
אהבתי את הסגנון של הכתיבה - מהסוג הזה שגורם לך לכתוב באותו סגנון תגובה- שגרם לי לרצות לכתוב גם [שוב..].
אהבתי גם את הרעיון והמסר... פרוייד היה עושה מזה מטעמים...^_^
מה גם - פיסוק [חשוב מאוד שכעושים 'תמורות זצ"ל' [משפטי תמורה ארוכים מ-א-ד], לעשות יותר הפסקות במשפטים.
ריווח - דחוס מדי החלקים השונים.. צפוף כזה..
ולהקצין יותר את הציניות... היא נורא בנימה חוששת ועדינה כזו... יללה!! להסתער קדימה!!!
את השאר במסרישי...
[ליצירה]
אני בעד
אני בעד (באופן כללי) יציקת תוכן אמוני לתוך הספרות , ובמיוחד אהבתי את השדרוג של הכתובים למושגים השמישים בימינו כמו: "נגן הבארים המוזר".
[ליצירה]
שיר מקסים!!
אני לא מתחיל להבין מה הבעיה? השיר הזה כל-כך יפה, עדין, נהדר- התיאור המקסים הזה של האהבה הבלתי נלאית, הכובשת, של האב האוהב אל בנו יחידו, בהתחלה המשוררת לא מבינה והיא תמהה- מדוע האב מנשק את בנו? וכי מה הבן טרח ועשה למען אביו? כל חייו האב טורח ומתאמץ בשביל בנו ואינו זוכה אלא לחיוכים קלים ולמילות תודה דלות ועלובות, קובץ של מילים הנידושות בפה ואינן תמיד בבחינת "תוכו כברו" ואי אפשר שהחוזה בזה הדבר יסכים לשיעבודו של האב ולנכונותו להזרק כתוא מכמר למדרס נעליו הדורסות של בנו, להוות אסקופה נרמסת לסוליותיו כפויות הטובה של הבן ועל זה המשוררת קובלת: אני לא מסכימה! אך בהבטה יותר עמוקה ויותר שורשית לעצם גופו של עניין- מתבררת האמת... הביטוי השורשי של האהבה האמיתית,האהבה שאינה תלויה בדבר -פורץ החוצה במלוא עזוז תפארתו והדר גאונו, במילותיו הנשמתיות של האב -"אתה הכל בשבילי"- הבנת משמעותה האמיתית של אהבת האב לבנו מתגלמת במילים אלו, מילים המרעיפות על כל שומען את תוקפה וחוזקה של האהבה האמיתית, האהבה שמקורה גנוז בחצרותיו המוריקים טוב של אל עליון, האהבה שאינה תלויה בשום דבר גשמי, בשום דבר כלה- אהבת האב את בנו.. וכמובן, אין שיר זה יוצא מדי פשוטו- לכאורה אמנם מדובר כאן באהבה כובשת של אב לבנו יחידו, אך למעשה, אין שיר זה בא לבטא כי אם את אהבת צור כל העולמים, אל עליון, יוצר כל- לבניו... אהבה נצחית שאין לה קץ ושום מעצור לא יוכל להשבית את עוצם תוקפה, אהבה האומרת "עם ישראל, אתם הכל בשבילי"- העם שבו בחר יוצר כל מכל האומות מרוב אהבתו אותם וקראם בנים לפני המקום, העניק להם את חמדתו הגנוזה והפכם למרכז האנושות, לעם שעל שכמו מוטל התפקיד להעביר את המסר האלוקי לעולם "לתקן עולם במלכות שדי" להביא את כלל האנושות למצב ש"כל בני בשר בשמך יקראו" ולהביא את הגאולה הנצחית לעולם... -יישר כוחך!! עלי והצליחי! והמשיכי להרעיף עלינו משירייך טעוני המסר הרוחני הסמוי...- -זר זהב-
[ליצירה]
נוגע
העלאת זכרונות של מאורעות חולפים, שכבו ועברו מן העולם, זה נושא שתמיד עורר אצלי רגש.
זה מזכיר לי את השיר "לתמונת אמא"- של דבורה עומר.
-קטע יפה ביותר-
[ליצירה]
תיאור מעמדו של הילד החריג בחברה הוא דבר נפוץ אך מרתק כל פעם מחדש, בעיקר בסיפור שלך אהבתי את המתח בנקיטת היוזמה של יונתן לנסות להשתלב בחברה ה"נורמלית" זה מזכיר לי קצת את הסיפור-"לרקוד עם אבא" אם זה מוכר לך . גם שם הילד החריג מהווה את גיבור הסיפור וגם שם הוא משתנה מדמות תמימה לדמות אסרטיבית הנכונה להתמודדות עם החברה המדחיקה -סיפור מצויין-
[ליצירה]
...
אם כבר דיברנו על נתינה אולי אפשר להוסיף: "כי בעת שאנו נותנים -אנו מקבלים" [רודיארד קיפלינג , מתוך תפילה עתיקה] נ.ב- אהבתי את השם -"גביע זהב"... מזכיר לי משהו...
[ליצירה]
אפשר לומר שקודם את הפרח למרות שזה נעשה די במקביל, הקווים הפשוטים של הרקע נבנים על גבי הפרח והקווים המעוטרים והמורכבים (שהם בעצם גוף הפרח) משורטטים בהתאם לקווי הרקע.. (מקווה שלא סיבכתי אותך..)
[ליצירה]
...
אני מסווג את השיר הזה לרשימת "השירים המניעים" שלי - השירים שהצליחו להניע לי עצב רדום בלב, תחושת הזדהות עמוקה- הבקשה להיות נאהב חרף הכל... רדף השיג המליץ לי עליך ואני עכשיו מבין למה- -אתה פשוט כותב יפה!-
[ליצירה]
ענק!!
אני כל פעם מחדש נדהם מן השירים שלך!
הביטוי הכובש והשובר של הרצון המתוסכל לזכות לקרבה
של הלב המפרכס בכמיהה אל אותו משוש נפש, של הקנאה באלו הזוכים לקרבה במקומך...