[ליצירה]
מוות, עלה בחלוננו,
סופק כפיו
מטיל בנו ארסו
המצמת.
אך את הלחי, הרכה, הענוגה
זו השניה- נתנו ברצון
אך טבח בנינו נחפוץ
בידי בני פלשת - אכזר.
וילדנו?
תמים עדיין, מזה שנים
נוטל עדיין מגל ופטיש,
מרחם על אכזר,
נושק אויב.
הו אם אדומה! הו רוסיה הלבנה!
לא תם חלומך,
בני בנייך עודם אוחזים בחלומם,
מובלים אל משרפותיהם,
אחד אחד:
פצמ"ר, קסאם.
מוות
[ליצירה]
בס"ד
בתור אחד שמכיר את פורס הכוכבים אישית (אני בן-דודו, זה שמדליק ומכבה את הפנסים אצל הנסיך הקטן) אני רוצה לומר לך שהוא בכלל לא עצוב או בודד.
עם כל הכבוד- לזה הוא יועד, לזה הוא נולד, ולא ימצא סיפוקו בשום דבר אחר.
כולכם מוזמנים לבקר, הלילה בחצות (אחרי האפיקומן)...
תגובות