מלאכי השרת, המלווים אותי תמיד; דעו לכם, כי קשה לי לומר את הדברים הבאים – באשר הכאב איננו שש לפרוץ החוצה – אך אין לי ידיד זולתכם, ואם לבי לא יפרוק כאבו, חושש אני לו.
רעי וידידי, אמרו נא לי: האם חטאתי עוויתי ופשעתי בחטאה רבה, עד כדי גזירה, לחיות חיים של כאב?!
יודע אני שבגלגול זה לא אירע הדבר הזה... אך האם בגלגול קודם רצחתי המונים? יום חולף, שבוע עובר, חודש, שנה... והזיווג איננו בנמצא. לרגע אני חושב שהדבר בהישג יד, וכהרף עין הוא נגנז.
מלאכי עליון, אשר צֻוֵּיתֶם לשמרני בכל דרכי, חלו נא פני אדון המצליף בי בשוטו, ושאלוהו – היבוא הקץ ליסורי, או שמא הייאוש עתידי?
תגובות