[ליצירה]
"טקס השכבה", עושים את יודעת למי?
לא נעים לכתוב כך על הבנות שלך, את לא רוצה להספיד אותם, נכון?
וכן כותבים 'אפסיק למצוץ' ולא יפסיק, הדוברת דוברת בבגוף ראשון ולא שלישי.
אבל בכללי הקטע מרגש ומזכיר לי בתים מבולגנים שנתקלתי בהם.
[ליצירה]
נכון שזה שחוק, אבל גם לפני השואה אף אחד לא האמין שזה יקרה.
נכון שזה שחוק אבל גם לפני השואה הצליחו לגרום לעם שלם לשנוא קבוצה מסויימת ללא כל סיבה נראית לעיין (אגב, האשימו את היהודים שהם לוקחים את כל הכסף של גרמניה, מדברים כל הזמן על הכספים שמושקעים בהתנחלויות, ההקלות שכבר לא קיימות).
נכון שזה שחוק אבל גם לפני השואה עשו דמוניזציה מטורפת לאותה קבוצה.
בימים האחרונים אני מוצא את עצמי חושב יותר ויותר על הדברים הדומים. אמנם יש גם הרבה שוני: הרבה קשרי משפחה (מן הסתם הרבה יותר מאשר שם), הרבה אנשים שלא יתנו לדבר כזה לקרות.
גם לא מדובר על יהודים גלותיים חסרי אונים, רובם שירתו בצבא. וכן כל מני אפשרויות אחרות.
אבל מי שמכבה את הנורות האדומות (והרבה כאלו נדלקו לאחרונה) לא נכון הוא עושה. עמונה היא כבר לא נורה אדומה. עמונה זו השריפה שהתחילה לבעור.
[ליצירה]
שינוי הגישה מחוסר אונים לשאיבת כוחות מתוך עצמי היא גורם מרתיע!
כאשר שאיבת כוחות נעשות מבחוץ - אזי יש להתמודד שוב עם הפחד. ועתה ביתר שאת. כי מטרתו של התוקף היא לבודד אותך ממקור הכוח שלך. להשאיר אותך חלשה ומסכנה ואז הוא יכול להתעלל בך. ברגע ששאיבת הכוחות באה ממקום מוסווה מבחינתו - ממקום שהאישיות מתעצמת ממנה ומתפרצת החוצה - לשם התוקף לא יכול להגיע ולא יכול לבודד אותך ממקור הכוח שלך.
לתוקף 3 אפשרויות פעולה:
1. להיכנס למגננה ולברוח.
2. להעמיד פני תמים ולהעמיד אותך בתור תוקפת.
3. וזאת האפשרות הגרועה ביותר - הוא שימוש באלימות גדולה יותר.
מנסיוני - לרוב התוקפים בוחרים באפשרויות 1 ו2.
לאפשרות 3 אי אפשר להיערך, ולכן המלחמה לא תהיה קלה ותידרש עזרה מגורם שלישי. אבל כל זה עדיף על פני רמיסה בוטה כ"כ של צלם האנוש של הקרבן.....
[ליצירה]
החרגולים האלה פשוט הזכירו לי את הגימלאים....
אבל יבוא יום וגם בניהם ובני בניהם שמזלזלים בהם כ"כ יגיעו לגימלאות... ואליהם יתייחסו בדיוק באותה הצורה!
[ליצירה]
השתיקה הכתובה
אלומה - מתת יש לך מלמעלה.
הזמן שעבר בלי לראות את התוקף.
האפשרות לשבור את השתיקה.
עברתי סיפור די דומה לשלך. אך נגזר עלי לשתוק כי מדובר בבן משפחה. ואילו יגלו זאת - רב השבר וההרס על השחרור!!! ואין שמחה משפחתית שהתוקף אינו שם!!!
[ליצירה]
לחי בסרט: תודה על התגובה.
ניסיתי להביע כאן את המעבר מחוסר האונים לכח, מעבר שמקורו בהתבוננות פנימה, באומץ רב, בהעזה להביע את הכאב, מקפיצה לים ברגע אחד, מתעצומות נפשיות שמגיעות ברגעי משבר כשאין יותר לאן להמשיך ואז ישנם 2 ברירות: האובדן, או הכח. הבחירה בכח היא רגעית, וכמעט ספונטנית. הבחירה הזאת היא מיידית כמעט, ומפחידה נורא. אחריה כבר אין דרך חזרה ולרב החיים משנים את מסלולם.
כאן - התחלתי לשדר כח!
הרקע לסיפור זה הוא אונס ע"י אדם מוכר ויהיר. שגרם לי לפתח דימוי עצמי של קרבן. רגע השינוי הוא הרגע שמתוך אינסטינקט וקפיצה לים החלטתי להיאבק לחיים או למוות על כבודי כאישה.
בכוונה לא סיפרתי את הרקע מכיוון שסיפור זה נועד גם לאחרים. השתדלתי להוציא מהסיפור כל גורם שקשור רק לסיפורי ולהפוך אותו למצב בו כל אישה שסיטואציה זו נוגעת אליה תוכל להזדהות ולהתחבר
[ליצירה]
עוד דמעה קטנה מבצבצת מעיני...
רגשת אותי. הבעת חברה שלימה, אמונה עיקשת, עיוורת במילותיו העדינות של שלמה המלך (ידידיה).
בדרך כלל אני לא אוהבת שמשתמשים בקטעים משיר השירים, התיאור לא לפי מה שכתבו חז"ל מילה במילה אינו נראה לי הולם וצנוע מספיק. אך כאן היתה הרבה צניעות, עדנה, תקווה ואהבה...
תודה לך!
[ליצירה]
הייחוד שבסכנה
מעניין מה גורם לנו כילדים להימשך לדברים השבירים.
מעניין גם מה גורם לנו כמבוגרים להימשך אל העניינים הכי מסובכים.
אך אז כבר למדת להתמודד עם השבר שבאבדן!
כיום, כשהכל מפלסטיק, לילדים אין הזדמנות לפתח את ההתמודדות עם אבדן. בואו ננחש מה יהיו התוצאות....
[ליצירה]
אין בעולם חטא ועונש, אלא האדם בוחר במסלול בדרך בה הוא רוצה ללכת. בסופה ממילא יהיה הגמול.
בחר בדרך הרעה - הוא אשם בעונשו.
פרש מדרכו הרעה - וממילא לא יגיע אל העונש.
המקום מציב לנו את אפשרות הבחירה וביופי תבונתך ניסחת את שלב ההתלבטות לפני הבחירה עצמה בחן רב!
בהצלחה בדרכך.
יהי רצון שהמקום יאיר את עינייך לגבי הדרך הנכונה עבורך!