ריפדתי את פינתי
בהרבה כרים וכסתות
שתפרתי במו ידיי....
ריככתי את אדמתי
בדמעותי ובלטיפותי...
וביקשתי,
רק להיות שם...
להתענג על הרוח והשקט,
בפינה,
ולא להפריע לאיש....
להרגיש...
אך מה מהר עמדו שם המגפיים
שחרשו תללים באדמתי,
שתלשו ממני את הכרים מעשה ידיי...
והשקט שלי התמלא בשקט השחור.
זר.
מוזר.
מסוכן,
ועוין.
ופינתי החמה הפכה למטרה.
ואדמתי -
הו, אדמתי היקרה -
היא תחכה לי.
בזאת אני בטוחה!
תגובות