[ליצירה]
אהבתי את המכתבים הנושמים געגוע.
אתה יודע אביתר, היתה לי תקופה בה חשבתי שעלי ללמוד לעוף כנגד כיוון הגעגועים, היום אני הופכת אותם לכנפיים...
וחוץ מזה, בעידן האימיילים,
כיף לקבל כזה מכתב מצוייר, עם
בתים קטנים
מעגלים יפים
פרחים צבעוניים, עצים
בחיי - -
אין מילים
כתמיד, אור ואהבה
כּנרת~~
[ליצירה]
וואו, אביתר, בגלל שהיה כזה חם באותם צהריים?
חם בלב, בוערררר
איך נזכרים לפעמים במלים, כולה מלים,
והדימום הזה שאין מי שיספוג אותו.
כתוב כלבבי, ובמיוחד הפתיחה הלכאורה סתמית, כזו של יום חולין.
כּנרת
במינחת ניחומים
(סתאאאאאם, אני יודעת שלא זה מה שאתה צריך:)
ועל אף הכל
יום מלא אוררררר
[ליצירה]
hey nice jewish boy what are you doing here? hey nice jewish boy go see same nice jewish girl.. hey nice jewish boy.. go home
אביתר.. קום, ולך חפש את ארציך מולדתך.. עזוב, בית אביך.. בית אימך. עזוב שורשים שהיכו. ופצעו. קח מעט חפצים על גבך.. לאן? איני יודע.. "אל הארץ אשר אראך".
אוהב אותך אחי
[ליצירה]
[ליצירה]
לא כ"כ הבנתי ואתה שונא להסביר אז אשאר סקרנית.
אבל את התגובה של חברך אהבתי ממש.
אנשים טובים בדרך.
תודה לך.
[ליצירה]
הורים, הם עוגן חיינו, וסדקים בחייהם מערערים את הבטחון שלנו.
כוס ירושלים >>מקסים. צליל השבירה הוא צליל המבשר איחוד. אתה יודעת אתזה.
העובדה שישנן מערכות יחסים כושלות, אין בה כדי להנציח את המציאות הזו.
לא אביתר, הגם שלחוות כשל משפחתי כזה, צמוד כ"כ וכואב כ"כ, יש לו השלכות פסיכולוגיות שגורמות לכתוב סוף כזה פוצע, אני סבורה שתמיד בידינו הבחירה להתבונן מהצד על הורינו/חברינו וכו'..
ולבחור אחרת, לבנות אחרת,
לראות מזוית חדשה
לאהוב במגע אחר
לגעת במבט אוהב
אנחנו יכולים
בכל יום לבחור מחדש
באהבת האלהים אלינו
לאהוב ולעשות טוב.
יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד...
כּנרת
[ליצירה]
אביתר מה אומר. כואב לשמוע. אני רואה מהשיר רק את הכאב. פחות את התקווה והאופטימיות. כי באמת אין בית. גם בין שורות של זיתים גם בין הרים שונים. איני מוצא בית
[ליצירה]
אביתר שיר נפלא. אשרייך שזכית לכתוב את שבלב בצורה כל כך פשוטה אמיתית חודרת. כמו מים.. רבי עקיבא.. אני לא בדיוק זוכר את הסיפור.. אולי מים שקטים חודרים עמוק. או שהמים שיברו את הסלע. בקיצור מה שאני מנסה לומר שהשיר באמת כתוב נפלא
[ליצירה]
תרגיעו
אמא שלי שכחה לבדוק בשם מי היא מגיבה זה הכל.
אני שכחתי להתנתק כנראה מהניק שלי.
זה מה שקורה כשיש מחשב אחד למשפחה.
(חוץ מזה מה שנכון נכון...)
[ליצירה]
הדס,
הבית השני הוא היסוד של העניין.
ה"אבל" הוא ההסבר למה לא נחה דעתו עד שהאור כובש בביתו ומכסה כל הפגמים.
המציאות שמולו לא נכנסת לליבו בגלל הבית השני.
עד שכבה האור.