איש רווי, הזוי
יושב. מצמיד רגליו לחזהו
מול הים
שמצייר לו בכתום וכחול
בלבן ואדום
אפילו הסירה התייפתה בשבילו
אבל
הוא רואה את ביתו
סדוק, מתפורר
קירותיו דומעים תדיר
ורק בלילה, מאוחר
האור
בביתו כובש
ומניח דעתו
וכבר חושך
הצייר הלך לישון
אור הירח המשייט על הגלים
הוא נחמתו
תגובות