ההזייה שעולה בלהבות...
בתוך בועה נוצצת, נוצצת מרוב תקווה
שעוד לא התפוצצה...
ושוב חוזרת אל אותו החמצן
המחזק ומחשל כל יום מחדש
ולא ליפול- היא מנחה..
לא!
ולפעמים באור הבוקר - כשעולות המחשבות שמנסה לדחוק
שוב הלוחמה ביני לבועה..
אבל היא שוב נצחה..
אתה מאמין?
אני מאמינה..
