בביתן הספרים הישן
את עוצמת עיניים
כשאני מקריא מספרו של
ריימונד קארבר.
אני מנצל הזדמנות ומגניב ליטוף.
המילים נוגעות בך
משאירות רושם לחשני מענג.
כשאסיים
תפקחי עיניים ותשאלי אם נגמר.
כשאענה לך שכן, תתרחקי מעט
ותלכי.
[ליצירה]
והמספרים
מכל הסוגים, מתחברים
חלקם נמחקים תחת ברז שוטף
וחלקם נשארים.
מכל הספרות
יצאו יחידות וכפלים
עשרות ושברים
בתוצאה אחת גדולה
תופר משוואה
לקול צפירה.
[ליצירה]
מסר, יש לי מספר בעיות עם השיר הזה:
1. "את עומדת מרחוק ומביטה בי" ואחר כך אתה כותב "ואינני יודע לאן את מביטה"
2.אתה לא חושב אבל מצד שני אתה מנחש. האם זה לא סוג של חשיבה?
3.מהכותרת מצפים למשהו אחר לגמרי. לא? השיר קר ומאוד מחושב.
שלך..
תגובות