לא נועלת,

אך משאירה מאחור..

פרצופים, נשמות, תכונות,

מתקדמת  עם הרבה אהבה, ציפייה ורצון לשמור על הטוב שנולד בתקופה הזאת..

לו רק יכולתי לתאר,

אבל רגש הוא כמעט בלתי נתפס,

כמעט ,

ובכל זאת..  

חזק.

למדתי לאהוב, להאמין, לרצות, לאחוז..

אבל עכשו הולכת,

אך תמיד כאן אתכם,

לא פיזית ,

אבל עמוק בפנים,

בתוך כל אחד ואחד מכם ..

חושבת על הפרק שמסיימים ..

אם ישוב, אם לאו?

אם בכלל היה?

רגעים טהורים יחד

שלא יכולים לתארם והלנציחם

הרי..

הם הם הלא יאומן...

נאלצת ללכת...דרוכה וחוששת..

אך סומכת על הכוחות,

הייחוד ווהבורא..

שיחד עוד ננצח...עוד נשנה...

עוד נעשה!!!!

אוהבת תמיד...