כשהראיתי לאמא שלי את מה שכתבתי היא אמרה שזה "שטויות במיץ עגבניות". כך בפירוש היא אמרה "במיץ עגבניות". נורא נפגעתי בשם העגבניות. תמיד פוגעים בעגבניות. אף אחד לא חושב על הרגשות שלהן. אנשים חושבים שאם אתה אדום ועגול אפשר להגיד עליך כל דבר בלי להתחשב בסיכוי שתעלב.
עוד בהתחלה, כשהעגבניות רק הגיעו מאמריקה, אנשים חשדו בהן. תמיד חושדים בזרים. אמרו שהן רעל. העגבניות דווקא ניסו להסביר שהן נחמדות ומעולם לא עשו רע לאיש אבל הן דיברו במבטא משונה ואף אחד לא הבין אותן. אחר כך כבר התחילו לאכול אותן. אבל עד היום המון אנשים אלרגים לעגבניות.
באיטליה, דווקא ידעו "לעשות כבוד" לעגבניות. פיצות, פסטות, בשרים... אין ,כמעט, ארוחה שהעגבניות לא תפסו בה מקום חשוב. העגבניות היו גאות מאוד בתרומתן לעולם הקולינרי. אבל אז התחילו לייבש אותן או להטביע אותן בסוכר ובמים ולעשות מהן "קטשופ". את זה העגבניות לא יכלו לסבול. הן רצו להקים תנועת מחאה אבל בדיוק באותו זמן היו המון הופעות של אמנים גרועים ונוצר ביקוש גדול לעגבניות לזריקה. והעגבניות, שתמיד היו עדינות ורגישות, החליטו להענות לבקשת הקהל.
אחר כך הגיע "תור הזהב". כשהעגבניות, שנזרקו על אומנים, פגשו במעופן את הביצים, שהושלכו גם הן. "עידן השקשוקה", כך קראו לזה. בכלל, בארצות המזרח ידעו מה העגבניות רוצות. הם נתנו להן ביצים וגם דגים ב"חריימה" ושוב העגבניות היו מאושרות.
כל ההסטוריה הזאת עשתה אותי, מה זה, רעבה. בא לי סלט ירקות עם מלפפון וגזר, חסה, בצל, פלפל אולי אפילו תירס. עגבניות?! לא. מה פתאום? אני שונאת עגבניות. זה בכלל לא טעים.
תגובות