רק אלוקים יכול
להבדיל בין קודש
לחול.
גנבת תרפים
-
אין לי מה לספר על עצמי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני הייתי מוסיף למשפט שלך "אבל הוא לא צריך..." :) [ליצירה]
- [ליצירה] חס וחלילה! בשביל מה אנחנו בעולם? הקב"ה כבר קבע מה קודש ומה חול. תפקידנו הוא: לקדש את עולמו... כל אחד בנפשו פנימה עושה את ההבדלה הזו כל יום, בעזרת הכוחות שד' העניק לנו בטובו.... [ליצירה]
- [ליצירה] / יפה ונכון ומאוד מאוד מדוייק. וגם את התוספת של איש אהבתי:))) [ליצירה]
- [ליצירה] :) אישון, אתה גדול! [ליצירה]
- [ליצירה] כל הכבוד! משפט שמסכם בערך את כל תיאוריית חיי. אם כולנו נפנים את המשפט הזה, ונחדול לשפוט את הסובבים אותנו, את החיים והמתים, ונפסיק להתאונן, כשנבין שהקב"ה הוא הקובע, הוא יודע בעצם מי לחול ומי לקודש, ונדון קצת לכף זכות... נהיה אנשים טובים יותר!!! יישר כוח עצום!!!!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] ביבילונת, את לא יכולה לגמור ככה. היקום מתחנן. הכאב בעצמותי. אוי. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה משום מה נזכרתי בשיר של עמיחי על איש עם סלים. למרות שזה באמת לא דומה. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תלמדו אנשים ככה יוצאים לדייט וגם נהנים. איזו זוית הסתכלות מרעננת. והסגנון יפה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] לאיש, כן. אתה תמים. [ליצירה]
- [ליצירה] אח . יחי הסרקזם אדם, כרגיל, מצליח לכתוב יצירה מעניינת. ארסית מספיק בשביל לגרום לנו להסתכל על העובדות בביקורת אך לא מרירה עד כדי חוסר יכולת ללעוס. טעים! [ליצירה]
- [ליצירה] חתלתול-מספר טרנסדנטי שכמוך עצרת(!). זה בקרוב מה שאפשר לומר תוך שאיפת אויר ונשיפת זה שהצטבר תוך הקריאה(שכחתי לנשום ובכיתי. מזמן לא בכיתי בקריאה) תודה [ליצירה]
- [ליצירה] קיבלתי מייל קיבלתי מייל ממישהו שאני לא מכירה. נראה לי שהוא ביקש להגיב על היצירה הזו . להלן תגובתו. אני מתלבטת האם לענות. מה דעתכם? "מתחמק, מתלהם, תולה אחריות בהוא ש"שותק". שצמצם את עצמו כדי שנוכל להרשות לעצמנו לכתוב עליו כאלה קשקושים." [ליצירה]
- [ליצירה] בסוף צחקתי בקול אבל הקטע הגזעני מיותר. רושמת ביומני לא להתפלל יותר את "מצידי שיהיה טרול" [ליצירה]
- [ליצירה] השעה מאוחרת ולכן טרם הספקתי להבין האם יש כאן ציניות/לעג או שמא השתתפות בצרה. בכולופן נהניתי מהקריאה. כל סיפור שלך הוא זיכוי הרבים. שכויח. [ליצירה]
- [ליצירה] אפשר רק לומר שנהנתי לקרוא? בלי להסחף לוואו ומדהים וכו'? חנכתי את כפתור הוסף לאהודות שלי. גם הסוף של נשיקת היד המתרגמת בעיניי המתבוננת לזלילת הבשר זורם בצורה שלמה. צריך לקרוא שוב כדי להבין כיצד גם בתמונה האחרונה חוזרת ההזיה של הדמיון להיות המציאות השלווה. יישר כח. [ליצירה]
תגובות