בני בקע כניצן באשמורת יום שמש בעצם החורף ואני עימו ואימו וכשזעק לא בכאב זעקת התמימות והיין נוגב מגופו פקח עיניו והיה לנביא ואני אחזתיו בידי והייתי לשליחו