בני בקע כניצן
באשמורת יום שמש
בעצם החורף
ואני עימו
ואימו
וכשזעק לא בכאב
זעקת התמימות
והיין נוגב מגופו
פקח עיניו
והיה לנביא
ואני אחזתיו בידי
והייתי לשליחו
[ליצירה]
משהו של י. אורלנד
הנה כתבתי דברי על ספר
לו ישרף עתה ולו יהי אפר
כי מה יתרון ומה תוחלת יש בגויל
אם הכותב אותו הוא בער ואויל
שנתפתה להאמין כי יש דבר
המאריך ימים יותר מן העפר.
(י אורלנד - עיר האובות, שירים מארץ עוץ )
[ליצירה]
השגות
מפאת כבודה של הזיקנה אני מגיב ....
מה ייחוד זיקנתו של המשורר על פני זיקנתם של אחרים ? זאת לא מצאתי ממש בשיר.
מעבר לכך, האמן לי יש דברים רבים שהם עצובים יותר מהזיקנה. ומשורר זקן היושב עם חבריו- זהו דווקא דבר משמח. חומר למחשבה.
תגובות