אתם פוסעים בסמטאות
כמו צללים
כמו עיניים.
פיסותיכם משתקפות בי.
שברי מילותיכם.
נזהרת לא להפצע -
מילים חדות וכואבות.
מצרפת אותן,
אחת-אחת,
ומשתדלת להשלים.
עשרים שנה חיכינו.
עוד מעט
ותהיו אחד.
אכן לא מובן.
אני לא רוצה הסבר, רק לדבר אחד, ואולי בעזרתו אפענח את שאר השיר:
מי נמעני השיר? אל מי את פונה?
<ואם זה סוד כמוס אפשר במסרישי>
יאיר, שגם כותב לא מובן בזמן האחרון.
[ליצירה]
אכן לא מובן.
אני לא רוצה הסבר, רק לדבר אחד, ואולי בעזרתו אפענח את שאר השיר:
מי נמעני השיר? אל מי את פונה?
<ואם זה סוד כמוס אפשר במסרישי>
יאיר, שגם כותב לא מובן בזמן האחרון.
[ליצירה]
נטע -
את כבר יודעת מה אני חושבת.
ואת מסוגלת.
ומצליחה.
אף אחד לא מצליח תמיד.
אוהבת אותך.
[ליצירה]
[ליצירה]
איזה דו-שיח חביב...
מנסה שוב - זה הדבר הראשון שלך שאני קוראת, ולמרות שזה נחמד (ואין לי שום מושג מה ניסית להגיד בזה), אני חושבת שזה יותר מתאים להקרא "פרוזה", ולא "שירה".
[ליצירה]
הממ...
דווקא זה מה שאני אוהבת בשירים - שלא רק אומרים בהם, אלא אפשר להעביר בהם גם את התחושות שמאחורי האמירה.
בגלל זה לא כל כך מפריע לי בד"כ לא להבין שירים עד הסוף.
[ליצירה]
יפה. גם אם עצוב במידת מה.
הפריעה לי קצת הקטיעה של המשפט במילה "שליוו". אני הייתי מעבירה אותה לשורה אח"כ בשביל המשקל. מצד שני, אולי זה בכוונה, בשביל האווירה הכואבת?
ואני מנסה להחליט אם להקריא לה את התווים שלה ככה זה אכזרי או נכון.
[ליצירה]
"איזהו גיבור - הכובש את יצרו".
לא ממש הבנתי למה אתה מתכוון כשאתה אומר ש"הים איננו גיבור - את הכעס הטבוע בו הוא אוצר עמוק..."
אבל ברגע זה כל מה שאני יכולה לעשות זה להצטמרר.
תגובות