צריכים היינו לבכות
היום ראיתי
שיֶיֶרת-ילדים בקיטנה של קיץ
ארוכה ארוכה...
ונער אחד נוהג בם
תלבושת אחידה להם
ואותו הילקוט על גב כולם
וכשהמבוגרים עוברי הדרך
הביטו בהם וחייכו
לנגד התום
כשהם חייכו אני
חשבתי לעצמי
שצריכים היינו לבכות.
[ליצירה]
צריכים היו לבכות
אז בכיתי.
שלוש פעמים קראתי את השיר.
שלוש פעמים הבנתי קצת אחרת.
האחרונה - עם הדגש מול תום שנשכח - הביאה את הדמעות.
שיר מצוין. מחלחל בעדינות.
[ליצירה]
רק רציתי שתדע
שבטירוף היומיומי והלחץ לקראת --- הרבה דברים שיש לי לעשות.
אני כאן
ואני קוראת ורואה את היצירות שלך.
והן נהדרות בעיני.
אחת-אחת...
סוערה.
[ליצירה]
יפה מאוד!
לא הבנתי את הבדיחה, אבל יש משהו הרבה יותר מהותי- בבמה חדשה ספק אם היו כותבים שיר כזה, שמושפע כל כך ממשוררים קלאסיים.
הערה אישית- אם אני מבין בבית האחרון יש תפנית- אולי יום אחד אתן שירים שכתבתי בעצמי. אם זה כך אולי יש מקום לכתוב משהו כמו: ואולי, יום אחד, עוד אכתוב ... כדי להדגיש את הניגוד.
[ליצירה]
אין הרבה מה לדבר:
יצירת מופת בכל המובנים.
מזמן לא אחזה בי כזו צמרמורת.
מטיח שאלות עצומות ונוראות, רב עוצמה באופן יוצא דופן, מזעזע את אמות הסיפים.
"למי שאינו מאמין" קשה לחיות אחרי קריאת סיפור כזה, וגם למי שכן מאמין.
זר.
[ליצירה]
מרשים ביותר בעיני. אתה מצליח להעביר בעוצמה את הלעג וגם את המרירות.
משפט הסיום מדהים- נועץ את המסמר האחרון וסוגר עניין.
והמעניין הוא שכל זה בחרוזים, בניגוד בולט לרעיון של השיר.
תגובות