צריכים היינו לבכות
היום ראיתי
שיֶיֶרת-ילדים בקיטנה של קיץ
ארוכה ארוכה...
ונער אחד נוהג בם
תלבושת אחידה להם
ואותו הילקוט על גב כולם
וכשהמבוגרים עוברי הדרך
הביטו בהם וחייכו
לנגד התום
כשהם חייכו אני
חשבתי לעצמי
שצריכים היינו לבכות.
[ליצירה]
צריכים היו לבכות
אז בכיתי.
שלוש פעמים קראתי את השיר.
שלוש פעמים הבנתי קצת אחרת.
האחרונה - עם הדגש מול תום שנשכח - הביאה את הדמעות.
שיר מצוין. מחלחל בעדינות.
[ליצירה]
רק רציתי שתדע
שבטירוף היומיומי והלחץ לקראת --- הרבה דברים שיש לי לעשות.
אני כאן
ואני קוראת ורואה את היצירות שלך.
והן נהדרות בעיני.
אחת-אחת...
סוערה.
[ליצירה]
נראה שהכותרת הפוכה מהתוכן, שהרי אחד המוקדים של החסידות הוא חווית השיתוף של בני החבורה. לעומ"ז בסיפור מתואר אדם המנותק באופן קיצוני מן החברה, ולכותב פתרונים.
[ליצירה]
ובכן נעל, אני הבנתי את השיר אחרת- כמדבר על שוויון בין הטובים הרעים והמכוערים ,רוצה לומר דתיים וחילוניים (לא בהתאמה), כאשר הם עומדים בפני האלוקים.
[ליצירה]
לענ"ד תפיסה לא נכונה, "ואע"פ שקיי"ל דחויה ולא הותרה מ"מ היינו לעניין מרבין בשיעורין וכו' אבל לעניין המותר ודאי שאין להתעצב על זה אדרבא ישמח שנקרא לעזרת ה' בגיבורים וכידוע מצוה בגדולין תחילה וכו'" (שם, שם, שם)
תגובות