העולם נסתו לו בהדרגה
לקראת המדרגה
אוויר משנה אווירה
כמקווה טהרה
קור מקפיא עצמות
ומעורר עצמיות
חודר אל העור
נארג אל האור
יום הרת העולם
משפט כל ישות
קרב ומקרב
והסתיו כה טהור.
[ליצירה]
סאורון
האומנות לא עומדת מעל התורה. יש קריטריונים, שגם הם אינדיבידואליסטים ולא קבועים, היצירה חייבת לעמוד בהם.
חופש היצירה אינו ערך שקודם לעמידת היצירה בקריטריונים אלו, ושלך בהחלט לא.
זו לא צרות מחשבתית, אלא תיעול הכמיהה ליצור למקומות נכונים.
(והיצירה שלך פשוט לא ראוייה, למרות שהיא כתובה טוב מבחינת צורתה)
[ליצירה]
תגובות...
"החזן הנודד"
Take it easy.
יש מודל בתקשורת (שאני לא זוכר את שמו) שמבטל את דומיננטיות המוען ושטוען שלטקסט יכולות להיות הרבה פרשנויות. לטקסט חיים משל עצמו.
מילולית - בגלל זה רמזתי את הכל, ועובדה שזה גרם לחשיבה על המעברות. כשכתבתי את השיר בראש, מה שהיה היסוד, התבנית, היה שבסוף השמיים יזכירו שלא מדובר בפלנטה אחרת. שזה קרה.
אודיה - תודה. :)
[ליצירה]
---
היצירות שלך יכולות להיות יותר טובות בלי המילים הלא נעימות (השכנה הכוסית, שבריר רגע מזדיין).
וגם את הקטע הזה אהבתי, מלבד הסוף שלוקח הכל לאיבוד, אבל שימת-הלב שלי לכך שבאופן עקבי יש מיליםלא נעימות ביצירות שלך, קצת מונעת ממני להתפעל ולהיות מרוצה.
[ליצירה]
---
היצירה שלי זכתה לעדנה.
ממני - סנדלים. סנדלי שורש מרופטים. לא נעליים. איכסה נעליים.
והיום אני פשוט הולך בלי סנדלים, בד"כ.
(בתפילה יחף, בדרך מסונדל)
---
ינקי, תודה. :)
ומילוני, זה נשמא דווקא מעניין. לסדק קוביה הונגרית עם כפות הרגליים. יש לי קוביה הונגרית מהחורף שעבר בכיס של הז'קט. 3*3. בחורף הבא ימשיך רומננו הלא פתיר.
תגובות