העולם נסתו לו בהדרגה
לקראת המדרגה
אוויר משנה אווירה
כמקווה טהרה
קור מקפיא עצמות
ומעורר עצמיות
חודר אל העור
נארג אל האור
יום הרת העולם
משפט כל ישות
קרב ומקרב
והסתיו כה טהור.
[ליצירה]
---
התכוונתי: לא לראות את הנורמה בפוסלת המחשבה העצמאית ומשטיחתה, ומביאה לבחירת הדרך ללא בחירה.
ואם זו הדרכה כללית, יש בזה כשל לוגי, כיוון שאז זו הנורמה ואין נורמות אחרות.
אבל אני עייף עכשיו, נראה לי.
(לשם שינוי? גילויי חיבה? איזה יופי.)
[ליצירה]
עדי----
ביקרתי במקום בו בילינו בעבר ביחד: בוני בלע בדים, בני בדק בגדים, בתנו בכתה.
בהגיעי, ביקשתי בתחנונים ברכה.
בכיתי.
בום.
אוף, שכחתי, אבל יש בפורום סיפור ארוך שכתבתי בב, שאחר-כך עשיתי ממנו סיפור ממשי.
רצף הגיוני בבקשה!
תגובות