את כולי טחנתי עד דק כאב, תשוקה ונהי. בינות אבני ריחיים כתשתי עצמותי, עצמיותי--- הייתי לאבק. ובנשימת כיסופים על אברת תוחלת נישא אפרי ברוח. דרכים רבות לו למקום דרכים רבות לי אליו... ובעת הגיע לעת מגעת ארכין ראש ואראה תפילתי מאובקת, דקה, חודרת חרכים וסדקים... לבטח הפעם אליה ישעה- הן תכנס בין חגווי שערי דמעתי הנעולים.