מולך אדם.
אינסוף וסוף לו:
בפנים ושתי עיניים.
וכתמיד, ספק מבצבץ ועולה
מהו שבתוך הגן הנעול?
בנגלה-
יש אהבה ואור
ופנים אל פנים.
ובנסתר מה?
ותמיד עם עלות הספק
כשני עדים
של התראה ושל גזר דין:
עיניו של ילד קטן.
מוכרת התחושה של הפנים אל פנים כאשר לא יודעים על כל מה שבפנים. אני לא בטוחה שהבנתי מה הקשר לעיניו של הילד הקטן- האם הכוונה לחלק באדם שהוא אמיתי ואומר את מה שבליבו?
בכל אופן, זה שיר יפה....
[ליצירה]
מוכר...
מוכרת התחושה של הפנים אל פנים כאשר לא יודעים על כל מה שבפנים. אני לא בטוחה שהבנתי מה הקשר לעיניו של הילד הקטן- האם הכוונה לחלק באדם שהוא אמיתי ואומר את מה שבליבו?
בכל אופן, זה שיר יפה....
[ליצירה]
אסף אל תדאג, בסוף הוא יקרוס זה בטוח. א'- זה קורה מדי כמה שבועות וכבר מזמן לא קרה. פעם אחת זה יקרה והכל גם ימחק ויללה להתחיל הכל מבראשית.
ב'- תחשוב על זה שנחצה קו ה9000 יצירות, שלך תדע כמה תווים זה אומר, לא בא לי אפילו לחשוב. בכל אופן קצב ההתוספות של היצירות פה בטוח יותר מהיר מקצב התפתחות המחשבים, שגם הוא כידוע בכלל לא איטי.
לכן תהיה רגוע, זו רק שאלה של זמן.
[ליצירה]
[ליצירה]
והכי חשוב אני חושב
(אולי חשבתם על זה כבר)
לקרוא ת'שיר במנגינה
תקנו אותי מ'אני טועה
של'שיר של יורם טהרלב
של'שיר של יורם טהרלב
...
[ליצירה]
תשמע.
הפגנת פה יכולת מצויינת לתאר תחושות רגשות ומצבים מורכבים בעוצמה וברגישות רבה.
משפטים כמו: "בשנים
האחרונות גיליתי שאני נוטה יותר ויותר לשבת באפלה, כי בחושך
אני לא רואה כמה שאת לא נמצאת איתי. פיתחתי גם חיבה לחדרים
קטנים. בצמצום הזה, יש סביבי פחות חלל שאת אינך בו."
"טורפת הנייר"
או "בעוד שתי דקות אקום, במפתח אחד אפתח
את הדלת ובמפתח שני אנעל את פני"
ועוד, הם פנינים של ממש.
אבל לדעתי יש פה בעיה והיא, שבדיוק כמו ב'סיגליות' התסריט הוא לגמרי לא אמיתי. בעצם זה מה שקורין בלעז גימיק, זה סיפור דמיוני לחלוטין שלא היה ולא נברא, שהרי לא במשוגעים עסקינן. כמובן שהבעיה שהוא מסתובב סביבה היא אמיתית, אבל התבנית עצמה דמיונית. אפשר לומר שזו פרסומת למוצר שנקרא: "שמר את אהבתך". לכן לדעתי האישית אם היית לוקח את הרגישות הזאת ויוצר איתה משהו אמיתי באמת, ללא הצורך הזה להביא לאבסורד, זה היה נפלא.
מקווה שאני מובן, זר
תגובות