מולך אדם.
אינסוף וסוף לו:
בפנים ושתי עיניים.
וכתמיד, ספק מבצבץ ועולה
מהו שבתוך הגן הנעול?
בנגלה-
יש אהבה ואור
ופנים אל פנים.
ובנסתר מה?
ותמיד עם עלות הספק
כשני עדים
של התראה ושל גזר דין:
עיניו של ילד קטן.
מוכרת התחושה של הפנים אל פנים כאשר לא יודעים על כל מה שבפנים. אני לא בטוחה שהבנתי מה הקשר לעיניו של הילד הקטן- האם הכוונה לחלק באדם שהוא אמיתי ואומר את מה שבליבו?
בכל אופן, זה שיר יפה....
[ליצירה]
מוכר...
מוכרת התחושה של הפנים אל פנים כאשר לא יודעים על כל מה שבפנים. אני לא בטוחה שהבנתי מה הקשר לעיניו של הילד הקטן- האם הכוונה לחלק באדם שהוא אמיתי ואומר את מה שבליבו?
בכל אופן, זה שיר יפה....
[ליצירה]
"והנה כח החוזק הנפשי הפנימי מצינו באמת ביוסף באופן מאוד נעלה בנסיונו, עלם יפה תואר עבד, שתהיה נפשו חזקה כ"כ עד שהצדק הפנימי של הקריאה: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים", יהיה חזק כ"כ מבלי תת כח לפעולה של השפעת אדונתו- הוא כח נעלה פנימי מאוד, עד שזכה באמת עי"ז להנחיל ג"כ לבניו את אותה ההכנה של החוזק הפנימי מבלי שאת פנים אל העולם החיצוני במקום שהוא עומד לשטן על העולם הפנימי. ע"כ הוא שטנו של עשיו..."
[ליצירה]
מצטרף לשבחים וכו' אבל דווקא בגלל הרמה הגבוהה אני מבקש לומר שיש בכתיבה שלך עומס רב מדי של תיאורים וכן הגזמה בדימויים שנותנים תחושה של חוסר אותנטיות ולפעמים אף פתטיות.
סתם כדוגמה-- "המחיצה שביננו עמדה באוויר בדמות שרב
מחניק. השתעלת לתוכה. נשמתי אותה." לא צריך להיות ציני במיוחד כדי שזה קצת יעצבן לא? :)
לדעתי את צריכה לזקק את התאורים האלה
זר
תגובות