מולך אדם.
אינסוף וסוף לו:
בפנים ושתי עיניים.
וכתמיד, ספק מבצבץ ועולה
מהו שבתוך הגן הנעול?
בנגלה-
יש אהבה ואור
ופנים אל פנים.
ובנסתר מה?
ותמיד עם עלות הספק
כשני עדים
של התראה ושל גזר דין:
עיניו של ילד קטן.
זר בתוכם
-
להם לבדם, נתנה הארץ; ולא-עבר זר בתוכם.(איוב טו יט),
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מוּלךָ? מוֹלֵך? [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי מה אתה שואל/אומר. [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר... מוכרת התחושה של הפנים אל פנים כאשר לא יודעים על כל מה שבפנים. אני לא בטוחה שהבנתי מה הקשר לעיניו של הילד הקטן- האם הכוונה לחלק באדם שהוא אמיתי ואומר את מה שבליבו? בכל אופן, זה שיר יפה.... [ליצירה]
- [ליצירה] ... אהבתי. הזכיר לי, כמובן, את שירהּ של רחל- "גן נעול, אדם. לא שביל אליו, לא דרך...". --- יאיר- זה מוּלְךָ. [ליצירה]
- [ליצירה] האם יצר לב האדם תמיד רע מנעוריו? האם הבפנים תמיד שחור רק בגלל שהוא חשוך? [ליצירה]
- [ליצירה] כן מבין את המרירות הזאת. חי את זה. חי את זה בכל מאודי. לא מתנחל, תושב ארצות האדם הנאור. [ליצירה]
- [ליצירה] יאיר, הזכרת את הרב קוק, אבל דומני שלא בהקשר הנכון. אתה מדבר על *ספקנות* ואילו מה שציטטת בשם הרב בדבר ברור האמונה קשור יותר לתפקיד הכפירה שירדה לעולם במאות האחרונות. אתה לעומת זאת מדבר על תחושות וחויה אישית. יותר מתאים אולי הוא הציטוט הבא מדברים שכתב הרב על עצמו בעקבות דברים שאמר עליו הסופר י"ח ברנר: "מי שאמר עלי כי נשמתי קרועה, יפה אמר. בוודאי היא קרועה. אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא שלם, אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה תמיד בקרבו. וכל עבודת האדם היא לאחד את הניגודים שבנפשו על ידי רעיון כללי, שבגדולתו וברוממותו הכל נכלל ובא לידי הרמוניה גמורה". שנזכה. [ליצירה]
- [ליצירה] מחשב, טלויזיה או שניהם? [ליצירה]
- [ליצירה] ה' יקום דמו. קישור לכתבה עם אשתו של רועי- http://www.tam.co.il/30_4_2004/magazin2.htm [ליצירה]
- [ליצירה] "שימו לב אל הנשמה לשם שבו ואחלמה אורה כאור החמה שבעתיים כאור הבוקר..." [ליצירה]
- [ליצירה] ***** [ליצירה]
- [ליצירה] מתנגן נהדר.. כל בית ראוי להיות שיר יותר מסתם 'אפיזודה'. למה לא להמשיך אותם לשירים שלמים ? [ליצירה]
- [ליצירה] ----- יפה ומעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] תיקון טעות לסיפור (הקצר- כולו שני דפים פורמט כיס) של עגנון קוראים "המניין" ולא עשירי למנין. אלא מאי, אילו אני הייתי עגנון הייתי בודאי קורא לו 'עשירי למניין', לפי שכל עניינו באותו חולה שנתרפא דרך נס ומפתחו של עולם הבא קם והתגבר כארי להיות העשירי למניין למען לא יעבור על החבריא הקדישא יום אחד ללא תפילה במניין ח"ו, אלא מה אעשה שמתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי לא שי ולא עגנון אלא זר בתוכם וג'ו [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, "שערי דמעות אינם ננעלים", אבל מה נעשה ושערי הדמעות שלנו נעולים. [ליצירה]
תגובות