מולך אדם.
אינסוף וסוף לו:
בפנים ושתי עיניים.
וכתמיד, ספק מבצבץ ועולה
מהו שבתוך הגן הנעול?
בנגלה-
יש אהבה ואור
ופנים אל פנים.
ובנסתר מה?
ותמיד עם עלות הספק
כשני עדים
של התראה ושל גזר דין:
עיניו של ילד קטן.
מוכרת התחושה של הפנים אל פנים כאשר לא יודעים על כל מה שבפנים. אני לא בטוחה שהבנתי מה הקשר לעיניו של הילד הקטן- האם הכוונה לחלק באדם שהוא אמיתי ואומר את מה שבליבו?
בכל אופן, זה שיר יפה....
[ליצירה]
מוכר...
מוכרת התחושה של הפנים אל פנים כאשר לא יודעים על כל מה שבפנים. אני לא בטוחה שהבנתי מה הקשר לעיניו של הילד הקטן- האם הכוונה לחלק באדם שהוא אמיתי ואומר את מה שבליבו?
בכל אופן, זה שיר יפה....
[ליצירה]
|*****|
קטע טעון מאוד, מובן- על רקע הזמן הכתום. הצירופים כמו "גבול התפילות" ו "נגמרו לנו המרחבים" - חזקים.
לענ"ד יש מקום לעיבוד וגם אני חושב שהמשפט האחרון מפריע.
[ליצירה]
אתם הבנתם את זה?
אדם המכנה עצמו מבקר המדינה מרשה לעצמו לגנוב שירים של אלתרמן.
מקרה מובהק של מרמה והפרת אמונים.
אחר כך הוא עוד ממציא תרוצים יותר טוב מראש הממשלה.
אוי למדינה שזהו מבקרה.
[ליצירה]
שיר משוגע לכתוב
אמת היא שבסוף- הכל המקבילים נפגשים
ואף ראשו של עשיו נתגלגל למערת המכפלה,
אבל כאן ועכשיו אין לשיר זה נמען בעולם כלל
כי לאלו אינו נדרש
ולאלו אינו משנה.
תגובות