אי אפשר שלא להאמין.
אי אפשר – כי הוא בכל פינה, נראה לי,
בעשב, בטיפות על החלון,
בנהמת האוטובוסים לעת שחר.
וכן, הוא נמצא גם
באחותי הקטנה שפחדה מהים
ונצמדה אלי, ככה,
במבחנים בחשבון, במכונית
ההפוכה בצד הכביש-
כך אמרו לי.
ובסיפורים שלפני השינה, ובנעל שמאל שלוחצת.
ובציפיה
ובדמעה שנאבקת לבקוע
כשאני מנסה להזכר, בכל כוחי
איפה שמתי אותו.
תגובות