אני החזן הנודד בדרכים המנסה בקולו להרעיד מיתרים ולקבץ יהודים- אל ארץ קודשנו שממנה גלינו "מפני חטאינו". אני החזן הנודד בדרכים בתפילות ישראל אזמר ואנעים ולפני שערי-שמיים אשפוך שיחי בתחינות על עמי, אחותי ואחי. פז': אני החזן הנודד בדרכים מבקש בכל-עת לקבץ נידחים טרובדור יהודי, המנעים בקולו על-מנת לקבל שכר פרי-עמלו. אני החזן הנודד בדרכים הגעתי לכאן ממדינת-היהודים, וכעת אני כאן, במדינת-אפריקי שם זולים החיים, והפשע- נקי. אני החזן הנודד בדרכים, ויש לי מניין- עם כמה יהודים, הבאים לתפילה, אך רוצים לחזור- לביתם המרווח, לאכול ולנחור. פז': אני החזן הנודד בדרכים מבקש בכל-עת לקבץ נידחים טרובדור יהודי, המנעים בקולו על-מנת לקבל שכר פרי-עמלו. אני החזן הנודד בדרכים, וגם לי מקהלה- מקהלת ילדים, המנסים לזמר בלי זיוף ופזילה- את הזמר ההוא של "בואי כלה". אך במקום מנגינה נעימה וקליטה- צווחים הם שירם, בלי ארגון ושיטה, כי רכים הם עדיין, ואין הם יודעים- ששירת-ישראל- הינה זמר נעים. פז': אני החזן וכו'... אני החזן הנודד בדרכים, אנשים חביבים- שמעו-נא קולי. כי גרוני כבר ניחר, וצלילי השמחה- הולכים והופכים- להמיית-אנחה. כי קשה הגלות, ורבה השממה, וצרות היהודים- תלויות על בלימה ובעת שבארץ- גובר האוייב- (כאן) פורצות הדמעות ומיילל לו הלב. כי אחים הם יהודי העולם הגדול, ובעת שנקרא האחד לסבול- מזדעק לו אחיו, ומתחיל לעזור, לנחם ולעודד ולמלא המחסור. פז': אני החזן הנודד וכו'... אני החזן הנודד בדרכים ועם רוזנבלאט וקוסביצקי אמצא משכני כי תפילה אמיתית, הבאה מהלב- איננה רק מלל, ופלט-מחשב. היא רגש עולה על גדותיו בכל-עת המנסה לפרש את מילות-הזהב של דוויד מלכנו, נעים-הזמירות, ששפך את ליבו לפני "א-ל ההודאות". היא פירוש לתפילה, פירוש זך ונהיר המסביר כל פסוק, כל יתיב ויתיר, על אוזני-השומעים, המתפללים בחדווה, אך אינם מבינים תמיד- מה הכוונה. מה הכוונה של "אמן" ו"קדושה" של תפילת-עמידה וקריאת-שמע של "ארך-אפיים" ו"אל הרינה" (הנאמרת כשבוע לפני ראש-השנה). לכן הטו אוזנכם ושמעו אמריי כי נעימת-התפילה היא הטובה שבשיריי ואל תגחכו-נא, ואל-נא תקלו פנים לתחינת החזן הנודד בדרכים. פז': אני החזן הנודד בדרכים מבקש בכל-עת לקבץ נידחים טרובדור יהודי, המנעים בקולו על-מנת לקבל שכר פרי-עמלו.