בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
גמני
אהבתי. אכן, כל אחד והמוסיקה החביבה עליו, אין עוררין על-כך... אגב, ה"פה" (שבכותרת-היצירה)- יכול להקרא גם בקמץ, אבל גם- בסגול... יומנעים לך, החזן.
[ליצירה]
לכבוד הוא לי
להגיב ראשון על יצירה כל כך מוצלחת...
ממש ממש מוצלח. נהנתי מאות.
מי יודע, אולי עוד יגיע אי פעם הקטע של "עתה עתה בני חורין בני חורין..."
[ליצירה]
טוב, ממש במקרה..
התגובה שלך משכה את צומת ליבי.
ממש אין צורך שאני אגיב, ניסיתי למצוא הגיון, אך לא.
את בעד צניעות, או נגד?
ההקפדה נראית מיותרת למרות שאת בעדה?
חוסר הצניעות תורם להרגשה הטובה שלך אע"פ שאת נגדה?
שיהיה לך שבוע טוב, ולכל עמישראל,
יצחק.
[ליצירה]
תודה
רבה רבה לכם, על התגובות.
ממש לא הייתי בטוח לגבי הסיפור הזה ועד כמה הוא מובן, אבל אחרי התגובות...
ורציתי להוסיף תודה לאברם לוי שלמד איתי את הסוגיה (כתובות יד עמוד א' והרש"י שם), תודה, אברם!
ו
שוב תודה לכולכם, ושבת שלום על הדרך. או שבוע טוב. אולי אפילו לילה טוב...
החותם בדמע,
יצחק.
[ליצירה]
יפה
להיות דתי בחו"ל זו צביעות.
החילוני הגדול ביותר, אתיאיסט ככל שיהיה, מושפע מהארץ באופן סגולי.
יותר קל להחזיר מישהו בתשובה מאשר להוציא אותו מהגלות.
בארץ הרבה יותר קל לקבל הרגשות של קדושה.
"כל ההולך ד"א בארץ ישראל (ומהרהר בתשובה- מוסיף הרב מרדכי אליהו), עוונותיו נמחלים"
...אנחנו אוהבים אותך...
[ליצירה]
טוב...
לי זה לא הזכיר שום סרט, אבל בהחלט הזכיר את 1948 של ג'ורג' אורוול.
אני אישית זרקתי אותו מהיד (לא ממש, כי הוא לא היה שלי), בגלל שמפרק לפרק הוא נהיה גס יותר ויותר.
על כל פנים, אהבתי את ההתחלה, למרות שהבנתי שהסוף לא נגמר בטוב.
הסיפור ההוא מתאר, בצורה כמעט אמינה, איך האנשים לומדים לדכא את הרגשות שלהם, ואיך המשטר גורם להם להתכחש להרגשות ולידיעות פשוטות.
"...אבל זה דמיון מנותק, ילדתי,
העולם הרבה יותר טוב ממה שנראה, מסתבר..."
בכולופן, הסיפור שלך כתוב יפה. שכוייעך.
תגובות