מפתח פה
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] טוב, אשא את דברי לעם האמת היא שאני לא אוהב להסביר יצירות שכתבתי, ומהסיבה הזאת בדיוק אני כותב אותם ולא מסביר. אבל כאן זה מתבקש. יקירי, תודה על התגובות האוהדות, אבל חפציבה לאופר היא לא סתם דמות אקראית, היא נעלית מכל אקראיות. היא האקראיות בעצמה, ומתוך כך קשה להתייחס אליה בסתמיות. נהפוך הוא, היחס ה-א סתמי מתבקש כאן, אם לא העל-סתמי. יתירה מכך, חפציבה, על אף היותה דמות ספרותית, יש לה חיים משל עצמה, ולרוב היא מובילה את הכותב, ולא ההפך. ניתן לקרוא יצירות נוספות אודותיה בשאר יצירותי. לתרומות וכו'... תהיו בריאים, וסליחה אם הכבדתי (זאת היא- אתם יודעים...). בהצלחה לכם, יצחק, נושא כליה של הגבירה. [ליצירה]
- [ליצירה] מפעים וסליחה על ההתרגשות. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי חזק מאוד. מצמרר אפילו. מעביר את התחושה יפה שבא לבכות. ולך, רם, קרה אותו דבר, רק הפוך, אם כואב לך על ערבים ולא על יהודים. לי אישית כואב יותר על מתנחלים אוהבי ארצם ולא על מחבלים שוחרי נקם. מקוה שתבין. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד שהחלטתם לפתוח פורום על קישון על גבי הסיפור שלי. או שהוא באמת לא ראוי לתגובות? טוב, אז לא חשוב... תמשיכו. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה על התגובות האוהדות. גם אמא שלי קראה את הסיפור ובקשה לומר שהוא חמוד. הנה, אמא, פרסמתי. ותודה להורי שהביאוני עד הלום. [ליצירה]
- [ליצירה] הגזמת קצת... ממני צודק, המצב הרבה יותר רגוע מגרוע. וחוצמיזה, לעדתיות, כלומר, מנהגים ולבוש וכדו', יש מקום, אך לזלזול לא, ואני לא מבין מדוע ערבת בין השנים. השנה זכיתי לבקר בשמחס בייס השואייבה בתולדויס ארון, וממש עושה טוב לראות איך רוקדים ביחד מזרוחניקים עם ליטווקים וחסידים ביחד, ואפילו הזמינו את "הרב החוסיד אמנון יצחק שליט"א" לקריאת שיר המעלות. אמנם יש עוד מה לשפר, אבל ההתקדמות עצומה. [ליצירה]
- [ליצירה] יש עוד סיומים אפשריים יש עוד סיומים אפשריים לבחירתכם: הסוף הקיטשי: אחרי שתיקה ארוכה וכבדה התהפך יוסף לכיוון הקיר. הוא עצם עינים, ניסה להרדם. די, שיצאו. הרגשת ריקנות השתלטה עליו. הוא הרגיש צורך נואש לעשות משהו. הקיר הלבן בהק לעומתו. די. יוסף התרומם באחת, מסיר את השמיכה מעל פלג גופו העליון. הוריו הביטו בו בלי מילה. הלא יאומן קרה. הוא יצא מהמיטה, נכנס לנעלי הבית שלו ודשדש לכיוון חדר האמבטיה. ההורים שכבר לא ידעו מה להרגיש רק הביטו אחד בשני, מקוים, כל אחד לעצמו, שלא יאלצו לעבור את זה שוב למחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הוי, לוגן, מה אתה מבין בשירה... אחד הטובים שקראתי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, חזק! יש כאן תיאור חי של התעלפות שמזכיר באמת נשימה עצורה וכבדה ומין פאניקה כזאת. וכמובן רמזים יפים לדום-צומת-לב. יפה. מקוה שהחייתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה רבה לכם, על התגובות. ממש לא הייתי בטוח לגבי הסיפור הזה ועד כמה הוא מובן, אבל אחרי התגובות... ורציתי להוסיף תודה לאברם לוי שלמד איתי את הסוגיה (כתובות יד עמוד א' והרש"י שם), תודה, אברם! ו שוב תודה לכולכם, ושבת שלום על הדרך. או שבוע טוב. אולי אפילו לילה טוב... החותם בדמע, יצחק. [ליצירה]
תגובות