מפתח פה
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] את הכותרת לא קוראים יפה יפה. נהניתי. לאה רבין בטח היתה אומרת שהיא מרגישה שרוצחים שוב את יצחק המנוח... ומסכן מאיר. מנסה לפזר פרובוקציה שמאלנית ולא הולך לו. תלמד נחישות משמואל ירושלמי. תמשיך, אתה בוחן טוב לאורך רוחנו. ואהבתי את ההסבר של ערוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, ממש במקרה.. התגובה שלך משכה את צומת ליבי. ממש אין צורך שאני אגיב, ניסיתי למצוא הגיון, אך לא. את בעד צניעות, או נגד? ההקפדה נראית מיותרת למרות שאת בעדה? חוסר הצניעות תורם להרגשה הטובה שלך אע"פ שאת נגדה? שיהיה לך שבוע טוב, ולכל עמישראל, יצחק. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטער על המתקפה, אתה הזמנת את זה פחותויותר. אני, על כל פנים, עייף מכדי להמשיך. אולי בהזדמנות. רק תרשה לי לפרוק כמה דברים על שפינוזה, ואסתכל מחר לראות איך הגבת. לפני זה אומר כי אינני מחוייב לקאנט ולמשפט שלו (או של תלמידיו), לפיו כל המוגדר קיים, אני מאמין כי יש דברים שקיימים מעל להגדרות. אז ככה: א. על פי שפינוזה, לא היתה בריאה, והקדמות מוכרחת, שהרי הכל א-להות, לפיכך הכל קדום. ב. אין ניסים, כי הכל בטבע. ג. אין בחירה חופשית, דטרמיניזם, וכן גם א-להים משועבד לטבע. ד. אין שום משמעות לטוב ולחסד. את הרב הנזיר מסתמא ראית, אז אין צורך להכביד בציטוטים. לילה טוב, והרבה שמחה ואור! יצחק [ליצירה]
- [ליצירה] מה נסגר? זוועה. ותודה ששיתפת אותנו. יש לך כישרון. בהחלט, אבל אנחנו לא מעריכים אומנות מפני שהיא אומנות, אלא על פי התועלת והטוב שהיא מוסיפה בעולם. אני מאמין שיש לך גם מסרים יותר חיוביים להעביר לעולם, בכנות. ושוב תודה (ואל תיקח אותי קשה) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה פעם ראשונה שאני קורא עד הסוף... באמת מעניין! [ליצירה]
- [ליצירה] הגזמת קצת... ממני צודק, המצב הרבה יותר רגוע מגרוע. וחוצמיזה, לעדתיות, כלומר, מנהגים ולבוש וכדו', יש מקום, אך לזלזול לא, ואני לא מבין מדוע ערבת בין השנים. השנה זכיתי לבקר בשמחס בייס השואייבה בתולדויס ארון, וממש עושה טוב לראות איך רוקדים ביחד מזרוחניקים עם ליטווקים וחסידים ביחד, ואפילו הזמינו את "הרב החוסיד אמנון יצחק שליט"א" לקריאת שיר המעלות. אמנם יש עוד מה לשפר, אבל ההתקדמות עצומה. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי אולי זה היה צריך להיות "הוזה דעות"... אני, עכ"פ, ציירתי ורק אח"כ חיפשתי שם. על האליהו גוטנפרב אני סגור. זה חייב להיות הוא. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן.. ניסחת את זה יפה, "תאגיד המשוגעים-לנצח" (או באנגלית-madforever inc ) , אני סתם הסתבכתי עם המילים. ולך, נעם יקירי- אתה צודק, כל שמחה, נובעת מאמונה. אנחנו מאמינים בקב"ה ולכן אנחנו שמחים, אבל אני כתבתי את השיר למכנה רחב יותר של אנשים. יש גם אנשים לא מאמינים ששמחים. כמובן, שמחתם אינה שלימה, אבל גם היא במקום (ולפעמים יותר מאנשים מאמינים) ובעומק- גם השמחה הזו, הרדודה, נובעת מאמונה. שהרי אדם כופר לא יכול להיות שמח. הוא יכול להנות, לגרות את החושים, אבל הוא לא ישמח, כי אין לו סיבה. אין תקוה, אין ידיעה כמוסה בלב שצריך להיות טוב, אין אמון בעולם ובבני האדם. לכן גם אין במה לשמוח. אבל סתם אדם מהשוק, יכול לשמוח בצדדים הטובים שהוא רואה במציאות. משהו פנימי בלב (אנחנו קוראים לזה נשמה), אומר לאדם שיש תקוה, שהטוב הוא העיקר והרע הוא החולף. "וישמח את עמו אפילו על ידי מילי דשטותא..." (רבי נחמן) [ליצירה]
- [ליצירה] טוב... לי זה לא הזכיר שום סרט, אבל בהחלט הזכיר את 1948 של ג'ורג' אורוול. אני אישית זרקתי אותו מהיד (לא ממש, כי הוא לא היה שלי), בגלל שמפרק לפרק הוא נהיה גס יותר ויותר. על כל פנים, אהבתי את ההתחלה, למרות שהבנתי שהסוף לא נגמר בטוב. הסיפור ההוא מתאר, בצורה כמעט אמינה, איך האנשים לומדים לדכא את הרגשות שלהם, ואיך המשטר גורם להם להתכחש להרגשות ולידיעות פשוטות. "...אבל זה דמיון מנותק, ילדתי, העולם הרבה יותר טוב ממה שנראה, מסתבר..." בכולופן, הסיפור שלך כתוב יפה. שכוייעך. [ליצירה]
- [ליצירה] יש עוד סיומים אפשריים יש עוד סיומים אפשריים לבחירתכם: הסוף הקיטשי: אחרי שתיקה ארוכה וכבדה התהפך יוסף לכיוון הקיר. הוא עצם עינים, ניסה להרדם. די, שיצאו. הרגשת ריקנות השתלטה עליו. הוא הרגיש צורך נואש לעשות משהו. הקיר הלבן בהק לעומתו. די. יוסף התרומם באחת, מסיר את השמיכה מעל פלג גופו העליון. הוריו הביטו בו בלי מילה. הלא יאומן קרה. הוא יצא מהמיטה, נכנס לנעלי הבית שלו ודשדש לכיוון חדר האמבטיה. ההורים שכבר לא ידעו מה להרגיש רק הביטו אחד בשני, מקוים, כל אחד לעצמו, שלא יאלצו לעבור את זה שוב למחרת. [ליצירה]
תגובות