מפתח פה
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
- אצל יוסף התשס"ד - רשמים
- זכרונות של סבא מימי השואה - חלק א
- שכחה עצמית
- על בעיות צפיפות ופתרונן
- על הפרפר
קשור אלי
- [ליצירה] יקירַי, תודה רבה וחמה על כל התגובות, אין לכם מושג (או שכן) כמה זה מחזק. מה שרציתי לומר בשיר, הוא שאיך שהאדם מתיחס למציאות, זה מה שעושה אותה לטובה יותר או ההפך. אדם שחי בבעסה מתמדת, לא יגרום למציאות להשתנות, אבל אם הוא ישמח בחלקו, בכך תהיה תקוה לשיפור. אדם שחושב שהמצב חצב והכל אבוד, לא יתקדם לשום מקום. ועוד משהו - השמחה היא לא שמחה של "יכול להיות הרבה יותר גרוע" (כמובן שגם לזה מקום), זו שמחה של תקוה. יכול להיות שהשיר לא העביר את זה בצורה הכי טובה, ויש לתלות את העניין אך ורק בי. רעות ב. - מי שמכיר אותי יודע שאני לא מסוגל לגמור סיפור בלי סוף טוב. כזה אני. על חריזה הקפדתי, אבל המשקל משתנה. זהו. ושוב תודה, לכולכם, יצחק [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, ממש במקרה.. התגובה שלך משכה את צומת ליבי. ממש אין צורך שאני אגיב, ניסיתי למצוא הגיון, אך לא. את בעד צניעות, או נגד? ההקפדה נראית מיותרת למרות שאת בעדה? חוסר הצניעות תורם להרגשה הטובה שלך אע"פ שאת נגדה? שיהיה לך שבוע טוב, ולכל עמישראל, יצחק. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן.. ניסחת את זה יפה, "תאגיד המשוגעים-לנצח" (או באנגלית-madforever inc ) , אני סתם הסתבכתי עם המילים. ולך, נעם יקירי- אתה צודק, כל שמחה, נובעת מאמונה. אנחנו מאמינים בקב"ה ולכן אנחנו שמחים, אבל אני כתבתי את השיר למכנה רחב יותר של אנשים. יש גם אנשים לא מאמינים ששמחים. כמובן, שמחתם אינה שלימה, אבל גם היא במקום (ולפעמים יותר מאנשים מאמינים) ובעומק- גם השמחה הזו, הרדודה, נובעת מאמונה. שהרי אדם כופר לא יכול להיות שמח. הוא יכול להנות, לגרות את החושים, אבל הוא לא ישמח, כי אין לו סיבה. אין תקוה, אין ידיעה כמוסה בלב שצריך להיות טוב, אין אמון בעולם ובבני האדם. לכן גם אין במה לשמוח. אבל סתם אדם מהשוק, יכול לשמוח בצדדים הטובים שהוא רואה במציאות. משהו פנימי בלב (אנחנו קוראים לזה נשמה), אומר לאדם שיש תקוה, שהטוב הוא העיקר והרע הוא החולף. "וישמח את עמו אפילו על ידי מילי דשטותא..." (רבי נחמן) [ליצירה]
- [ליצירה] אוי מה שאנשים מוכנים לעשות כדי לקבל צומי... את לא חייבת לכתוב שאת גרועה בשביל תגובות. תמשיכי לכתוב ותשתפרי. המשקל אבל צריך קצת שיפוץ. וגם כמה חרוזים. בכל מקרה שיהיה בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] רדוד מדי חוץ מזה שהנושא ריחק אותי מאוד, השיר (?) עצמו חסר תוכן של ממש. לחשוב על נישואין אחרי מבט אחד? רדוד מאוד, הייתי אומר. אהבה ממבט ראשון. נכון. או שמא- תאוה? לא יודע עד כמה זה מטריד אותך, אבל הציווי "ולא תתורו" די חד משמעי, להבנתי. מצטער. אתה מדבר על רגשות שהרגשת, ואני רומס אותם לאחר יד. סליחה. ובכל זאת, אני כותב את כל זה רק בגלל שהנושא חשוב לי ואני רוצה הגינות. נעזוב את ההרגשות בצד. נתמקד בנושא עצמו. האם התורה בעד מתן חופשיות ספונטאנית לחושים, או אולי יש עוד "פילטרים" מלבדם? או שעלינו פשוט לזרום עם עצמנו באופן אינטואיטיבי? אני חושב שאין מקום למחשבות כאלה לעלות, לפחות לא על נייר, וודאי לא להתפרסם. זו דעתי, ושוב סליחה על החריפות. רק טוב שיהיה לך, בהצלחה, יצחק. [ליצירה]
- [ליצירה] יוהו! האח, הידד, בהצלחה ילד! אני ואחותי מתמוגגים כאן, שיהיה על מצפונך! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכם! הסתכלתי על הקטגוריות, וכשראיתי את "ציטוט", מיד נזכרתי במשפט הזה. שמח ששמחתם... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה בהתחלה חשבתי שזה בזבוז של רעיון לסיפור טוב, עם פאנצ'ליין מוצלח, או אפילו רמיזות ישירות, אבל עם קריצות למוסד ה'דייטים'. אבל ככל שהמשכתי הבנתי שזה לא עוד סיפור, עם קצת ציניות וכל הדרוש. זה מעין תפילה \ משאלה \ תובנה, משהו מהלב. נו, עוד תמצאי, בעזרתו, את ההוא... (וגם אם הוא חומרי מדי - אל תיבהלי. את יודעת - בנים...) [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור יפה סיפור יפה, אבל בא נתאר לעצמנו שאותו איסמעיל הוא רוצח לשעבר. אני לא הייתי מוכן לגור אתו בסוכה אחת. אני מקוה שגם אתה לא. עניין קטן- שמואל, אינני רוצה לחלוק או לזלזל ח"ו בשירתך, אבל עם כל הכבוד ל"זיקוקה של הרעות", המשפט הזה הורס את המשקל של הבית. ועוד משהו- אולי כדי לשנות את "ואת פני- האורח- - ידעו להסביר." ל "ופנים לאורח ידעו להסביר" כלומר, לא להסביר את הפנים, (to explain) אלא להסביר פנים ל.. לשיקולך [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוי, מיזרוחניקים... זו החברה, יקירי, שהורסת את התמימות. וחבל. שיחזרו כולנו בתשובה, עוד השנה בירושלים הבנויה! [ליצירה]
תגובות