לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
[ליצירה]
----
הכל אמיתי כאן כשמש ביום
אך זה בהחלט לא נורא ואיום
מדוע נבהלת? הן אמרתי ברורות
שיהיו לאחיין כבר מספיק מחזרות!
אז אל תדאגי. כאן לא משדכים!
פשוט מחליפים חרוזים מבדחים...
ולמען הסר כל ספק במחילה
גם עם אחותי לא החלפתי מילה!
(אלא אם תאמרי לי באופן ברור
שאת דווקא רוצה בשידוך האמור...)
[ליצירה]
[ליצירה]
---
יפה אמרת חתלתול. זאת ועוד- מהיכן הבטחון העצמי (המופרך אגב לדעתי) של הילד ש"רוב הקוראים לא ירדו לסוף דעתו של הכותב" ועוד בנשימה אחת הוא מציין שהאינפורמציה מוגשת עם כפית כסף לפה של הקוראים, ומציע להקשות עוד יותר על הקוראים בהבנת כוונותיו "הנסתרות" של הכותב וזאת בשם "העלאת הרמה". האם שמעתי פה נימה של זלזול מתנשא?
[ליצירה]
אפילוג
כבר תם הוויק-אנד כאן בחו"ל
צריך לחזור אל המסלול
וגם מרב בת-הנדודים
צריכה לחזור ללימודים
לכן לכל המשרשרים
(ובמיוחד לממזרים)
נאמר תודה על הפיוט
בא זמן לשוב לפרטיות!
וכדי ש- להסיר ספק
נאמר לכם משם הרחק:
מרב איננה למכירה
והיא בת-ישראל כשרה!
לא בת-תימן וגם לא צפונית
כי אם לעת-עתה "קייפטונית"
והיא איתנו מתעתדת
לחזור בסוף גם למולדת!
וכהוכחה לכך פה שמתי
שוב שיר ראשון שכאן פרסמתי
ראשון פרסמתי - לא בכדי
כי שמו הוא נוף מולדתי:
באבי המזדקן
כבר זרקה שיבה טובה
שם הבית מתרוקן
שם אימי האהובה
אורלוגין עודו נושם
כל שעה עודה קצובה
בעצבות שאין לה שם
כאן נולדתי, כאן אגווע
מקצה ועד קצה
בעבותות אהבה
נקשר אל נוף מולדתי
נבלע בתוך כאבה
אם ארצה או לא ארצה
הייתי כאן בעבר
בטרם עוד נולדתי
הייתי כאן בעבר
עד קצווי הזכרונות
עוד מושיט ידי לגעת
עד קצווי אלפיים שנות
בארץ חרבה
עד ליום שהוא לא יום
תפילתי מתגעגעת
עד אשר יבוא הלום
האיש שעוד לא בא
כאן ביתי, כאן רחובי
כאן באבן חצובה
ונרשמת בתווים
ילדותי העצובה
בקירות אזוב עולה
באוויר צינה שלווה
כאן אשוב ואוולד
כאן ודאי שנית אגווע
[ליצירה]
---
הראל, אהבתי את הנחישות בה יצאת להגן על זהותי. אמנם התפרצת לדלת פתוחה אבל יצאת גדול. ובאשר אלייך מישי - אהבתי איך הסברת את עצמך ברחל ביתך הקטנה. אחרי הסבר מספק שכזה אין ספק שלא יהיו יותר ספקות בעניין הספקות של הראל בדבר הספקות שלך כביכול בעניין זהותי וזהות כותב השיר "ספקות".
[ליצירה]
---
לעדי - גם לפני ט באב לא משהו, אבל לפחות אף אחד לא חושב שזו מציאה גדולה. אבל מי שנולד בחג נוטים לחשוב שהוא בר מזל, תיאוריה שהשיר הזה מנסה להפריך.
תגובות