לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
[ליצירה]
הכותרת של השיר באה לרמוז על איזו תקופת "פוגרומים" מדובר. אימי שתחי'ה עלתה ארצה עוד לפני השואה ועד היום לא עמד בה הכוח לחזור לבקר בעיר ילדותה שרוב תושביה היו אז יהודים. 70 שנה לאחר עלייתה ארצה, חזרנו לשם אנחנו, בני הדור השני, לחפש שרידים מן התופת.
[ליצירה]
---
שיצטרפו כולם, זה טוב!
אני, ממזר, ממש לא סנוב,
וזה לא מקומם אותי
אם קצת חורזים בעגלתי.
אגב- מזל טוב! יא- בא- יֶה!
אתה בכלל מזל אריה!
(זכוּר לנו ממזר קטן
איך התחזית לסרטן!)
אגב מרב (אתה זוכר?)
מזל אריה...ולא אחר!
.
[ליצירה]
---
חזן. דווקא ה"לא חשוב איך" בתגובתך, נשמע מאוד מסקרן....ואגב, אל תספר לי שרק השבוע גילית את הקשר בין הסקנדינבים ("צפונים" ככל שיהיו) לבין הוויקינגים (אכזריים ככל שיהיו)....
[ליצירה]
----
ערמונים מהאש! הסגנון המדהים הזה של גוף שני-עתיד נדיר ביופיו ובמקוריותו (עוד לא נתקלתי בו בסיפורת - יש למישהו דוגמאות ?)
זה יקרה בעתיד הקרוב
אבל טוב
טוב שכבר תדע
עוד תוכל מול ירח צהוב
לאהוב
פעם יחידה
(מאיר גולדברג, ערמונים מהאש)
[ליצירה]
כאן מרב
כאן מרב
"איזה חג תאהב"
אשר כבר שנה עוקבת
על שרשור זה ומתלהבת
אומנם איני כמו אבי
שיודע הוא לחרוז להפליא
אך אולי קיבלתי בתורשה
את המוזה שלי החדשה
כי אחרי כמה שנים
התחלתי גם אני להפנים
את היופי בשרשור זה
שבזכות אבי וממזר הוא כזה.
וכאן את ברכותיי אומר
לשנה חדשה כלומר
שירבו זכויותינו כרימון
ונשמח ונחגוג המון
שנה מתוקה וטובה
לכולכם ממני באהבה
המשיכו לחרוז כאן חרוזים
ולכתוב שירים עם רמזים
ממרב עמירם שלאתר מנויה
לשנה הבאה בירושלים הבנויה
תגובות