לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
אורי עמירם
-
בן 47, נשוי ואב לארבעה. מנהל מכירות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- ככתוב ב"אבטיח"- שיר קטן - השיר הלך! כי אני אוהב אותך.... כרגיל אורנה- מושחז ביותר! [ליצירה]
- [ליצירה] ---- מעולה! חכה חכה שאישתך תצטרך ללדת בשבת... מרב, אגב, היתה הסיבה הראשונה לנסיעתי האזרחית הראשונה בשבת.... [ליצירה]
- [ליצירה] פוגעני - לא. מקאברי - כן, אבל סלחתי לך כבר מראש. [ליצירה]
- [ליצירה] ואני קטונתי לנוכח מילותיך. אכן - שגבנו טהרנו נורא. [ליצירה]
- [ליצירה] --- רסיס לילה- אף אחד לא מנסה לטעון שאפשר להזדהות עם הכאב. אבל להתעלם??? הכותבים מנסים לשתף את הגולשים במה שעובר אצלם בראש. לא במה שעובר בראש של המשפחות שאיבדו את יקיריהן. גם זה אסור? האם גדולי משוררינו לא כתבו על האבל והשכול, על השואה ועל הגבורה? מצטער - אבל אני דוחה את הגישה שלך מכל וכל. [ליצירה]
- [ליצירה] --- הדיון שצמח מהשיר הזה הוא חיובי ביותר. השאלה שאין לטאטא מתחת לשטיח היא שאלת ההתמודדות בימינו עם "אירוטיקה" (וכן, ילד - מצד ההלכה, למה לא?) ולא השאלה: למה נכנסת כלה לחופה, אשר כולנו יודעים את התשובה לה, גם בלי עזרת יצירות מסוג זו הנוכחית. סוערה יקרה - נא לא לייחס לי דברים שלא אמרתי. לא אמרתי "איחס" ולא ירדתי על איש, אפילו לא עירערתי על עצם פירסומו של השיר, אלא הסברתי איך לעניות דעתי יהודי צריך להשתדל להתייחס (או לא להתייחס) ליצירה כזאת. ואגב, עצם התייחסותך לשיר השירים כאירוטיקה שוב מקוממת אותי. אולי זה עניין של סמנטיקה, אך בהתייחסות זו מסתתר לדעתי השורש של הבעייה: אנו נוטים לייחס מושגים מהעולם החומרני כדי לתאר דברים שהם בקדושה, והנגזר מכך הוא שבדיעבד, אליבא דציבור רחב, אם "שיר השירים" הוא אירוטיקה, אז אירוטיקה היא דבר "כשר" ומכאן הדרך להכשרת הפורנוגרפיה אינה רחוקה. אני למשל מזדעק כשאני רואה יהודים דתיים מאוד עומדים בתור עם העגלות של הסופר ביום שישי ובתוך העגלה כל הרפש שבעולם: מעריב, ידיעות, כל העיר או העיר ואם אפשר אז גם לאישה. הרי התמונות וניבולי הפה המופיעים בעיתונים אלה, היו רק לפני ארבעים שנה שייכים לאסכולה הפורנוגרפית הרשמית מבית "פלייבוי". את מדמיינת לעצמך יהודי דתי קונה "פלייבוי" בסופרמרקט? ועוד מביא אותו הביתה לשולחן השבת, כדי שגם הילדים יעיינו בו לפני או אחרי הארוחה ? האם הזמן מכשיר את השרץ?- לא! זה רק אנחנו מכשירים אותו! והתרוצים לכך- אין סופיים. החל מ"אני אדע לעמוד בפרץ" וכלה ב(כן!) שיר השירים. ואני שואל את עצמי מה יהיה בעוד ארבעים שנה? האם יצירות שהיום מוצאות להן בית ב"במה חדשה" ייחשבו "על הגבול" באתר "צורה", ושוב מישהו יזעיק את שלמה המלך להגן עליהן? [ליצירה]
- [ליצירה] ---- עברה שנה, עברו שנתיים והשירשור גדל בינתיים ושוב גולשים נתנו קולם (הפעם פייגין וגולן) ושוב הכשירו את השרץ בהזריקם לו- זריקת מרץ וכאן רק באתי לאחל היום, לכל בית ישראל אלפי ברכות לחג עצרת (כאן "ביכורים" - מילה מותרת ???) וגם לכבוד מלאת שנתיים ל"איזה חג" .... כי בינתיים מרב שלנו התבגרה וגם אצלה מתן תורה זה לא רק בלינצ'סים המון כי אם גם..... טורט נפוליאון שהיא רקחה כאן שעתיים (כבר לא נשאר פירור בינתיים) וגם עוגת "טירמיסו" שכאן היום עוד יעשו ופשטידות גבינת שמנת שכל המשפחה "טוחנת" והקלוריות? לא חשוב! מחר נתחיל דיאטה שוב... [ליצירה]
- [ליצירה] --- אכזבה מרה. התפכחות כואבת. התחשבנות נוקבת עם תעתועיה של אשלייה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- עדי - נא להסביר ! [ליצירה]
- [ליצירה] ---- לא בגרויות, לא יום הולדת! מירב עוד בשישית לומדת והיא כרגע מתנדנדת בין אפריקה והמולדת כלומר הגברת על התפר בין high school לבין בית-הספר. היא עסוקה בציונות, לא ציונים (איך השנינות?) ממזר אגב, מה? השתחררת? ושוב יש זמן לכל החרטא ? אם כך שרשר נא שוב ושוב ותרום לרייטינג (זה חשוב!) הן סוף כל סוף אין יצירה מיצירות אתר צורה אשר בארכיון גנוזות, שניצפתה יותר מזאת! [ליצירה]
תגובות