משתדלת
שקולי לא יחדור
את מעטה הבדידות שלך.
הוא מכסה אותך כמו אבק
שעבר זמנו.
אני מנסה ללחוץ על כפתורים,
להתניע,
ואתה משמיע
חריקות חלודות של צחוק ישן
שהשתמר בקליפותיך.
אפילו החיוך שלך בטעם חלודה.
מזליפה רסיסים של שמן מכונות
טיפין-טיפין
בסדקים שלך.
אם לא תתעורר בקרוב,
לפחות אוכל לנחם עצמי בחומך
כשאצית את השמן.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חזק,מדוייק ומצליח לחדור עמוק לבפנים. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש. למה ? למה סוף כזה אכזרי .... הייתי מעדיף סוף אחר , אבל השיר עצמו בהחלט טוב . (מנסה לחשוב איך אני הייתי מסיים את זה ...) [ליצירה]
- [ליצירה] . אוח! זה טוב זה! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד תמיד אמרתי שהחיים הם כמו סוסיתא... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הסיום, מרושע מעט, אבל טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] ---- איזו מקבלה מקורית! תא תדלוק כאדם המתעורר :-) [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, מזל טוב. בקרוב אצל כולנו :) ובכן, קראתי את הסיפור כבר במקורישון, כמובן. אני עוקבת אחרי התחרות, כמו כל שנה. ולא אהבתי אותו במיוחד שם, ומכאן נובע שגם לא פה. אני מוכרחה להודות שההתחלה נראתה לי מסקרנת מאוד. ובקטע על האינסוף נמרח לי חיוך מטופש על הפנים, וממש חשבתי בקול רם "איזה יופי!". אבל, כמו בנרות חנוכה, אנחנו הולכים ומוסיפים - והסיפור שלך פשוט הלך והתמעט מהנקודה הזו... למה? אני לא יודעת. אולי כי הוא לא ממוקד. כי הוא לא אומר כלום בעצם. (או שאני סתם לא מבינה אותו?) ואולי הוא אומר, אבל המסר שלו לא באמת מספיק ברור. לא יודעת. אה, ועוד משהו - הקטע עם "יומנה של-" עשה לי תחושה חזקה שמנסים לעשות עלי מניפולציה רגשית, ובחוסר הצלחה. ואולי... אולי אני סתם קנאית, כי כבר כמה שנים שאני חולמת לשלוח סיפור לתחרות, ופשוט לא יוצא ממני שום דבר... (קנאת סופרים, הא?) אז בכלל אל תקשיב לי :) [ליצירה]
- [ליצירה] פיזיקה? פיזיקה לעולם לא תהרוס לי שיר. העלית בי הרבה מחשבות. אבל בכיוון קצת אחר. זה יפה שאפשר ליצור מוזיקה רק בכלים מגבילים. ואיש אחד - תודה לך. זה באמת לא הריק שיוצר את ההרמוניות. אבל זו לא התמלאות. כמו שאמר חתלתול - זו התנועה. בהחלט גרמתם לי לחשוב על זה מזווית חדשה... [ליצירה]
- [ליצירה] רוצה כבר גשם!!! (סליחה, לא יכולתי להתאפק.) דווקא אצלי החורף הוא ההפך מכיסויים. זה לגלות את הכל. אבל מילא. זה עניין אינדיבידואלי. [ליצירה]
- [ליצירה] הו! זה פשוט יפהפה! אין לי מילים! [ליצירה]
- [ליצירה] לא יודעת מה ולמה, אבל אהבתי את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] "...ואחר האש קול דממה דקה". (מ"א י"ט, י"ב) יש הרבה דרכים לשתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון יפה כל-כך! אבל למה כל האנשים שקופים? :-( [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד בטירוף... [ליצירה]
- [ליצירה] אויש. זה עדיין כואב כמו פעם. אולי אפילו יותר. וכל מי שחשב לרגע שאין אמת בסיפור הזה - יש ויש. והיא כואבת כל כך עד שהנשימה שלי נעצרת כל כמה משפטים ומאלצת אותי להפסיק לקרוא ולהחניק את ההזדהות שוב לפני שאני ממשיכה. הלוואי שהמציאות תוכיח לי שאני טועה. ואולי יש פה אגואיזם, אבל זה אגואיזם של שניים. מערכת של ניצול הדדי. וזה לא רע אם שני הצדדים רוצים בזה. "כי כזו את, חושקת דווקא בכוכבים ולא מסתפקת בירח". מדהים אותי כל פעם מחדש. [ליצירה]
- [ליצירה] עדין ויפה אוירה חלומית כזאת... מקסים. [ליצירה]
תגובות