משתדלת שקולי לא יחדור את מעטה הבדידות שלך. הוא מכסה אותך כמו אבק שעבר זמנו. אני מנסה ללחוץ על כפתורים, להתניע, ואתה משמיע חריקות חלודות של צחוק ישן שהשתמר בקליפותיך. אפילו החיוך שלך בטעם חלודה. מזליפה רסיסים של שמן מכונות טיפין-טיפין בסדקים שלך. אם לא תתעורר בקרוב, לפחות אוכל לנחם עצמי בחומך כשאצית את השמן.