לכאורה כלוא בתוך ארבע אמות שלא הולכות... עומדות, אולי שוכבות (כ)קבר זמן לא מועט . מתכנף מתעטף לא לעוף אל רוחות בלי גבולות מהם ספק אם אוכל לשוב... רק מציץ מבפנים משגיח, אולי הגיע עת קץ, נותן ללבן הצח להגיח לגלות כי רוחי (כנראה) תפעם. ממשש את החול קצף גלים לבנבן, מתנפץ, תכול אין קץ על החוף... שביל נפער בתוכי מתכלל, מתחולל, מתבטל, ושוב חוזר ומתקיים, "הכנף פתיל תכלת והיה לכם לצצית..."