שיר קצת קשה (לטעמי) ולא הכי שלם , אבל .... נכתב לפני חצי שנה בערך. שרוף משמש קיץ חמה צרוב עינים מבוהק יופיה לחוך עורי מעשן כבשנה אחרי עוד קיץ של נעורים עקור ליבי ממקומו מושלך הרחק כמטחוי קשת אחורי אחד השיחים אף אם לא הגיחה לחמול לעטוף את שבביו השבורים. העצים הסדורים ישובים איש איש במקומו הראוי לו, רק לו ערוכים, ארוגים בזכרון עולמים. אָחַי, אבותי, עצמַי ובשרִי עומדים שם, רואים מבינים שהגוילים החרוכים, לא יכולים לאחוז עוד במילים, באותיות שפרחו לבלי שוב ... ציפור מציצה מעל הר בתרים רומזת לי לבוא, לעבור להצטרף אליהם, אל אבותי העקודים השרופים הקרועים, אך השלמים הצחים והטהורים כרותי ברית הנצחים . ואני דמום עטוף חולין מקוה מצפה לבשורת בני בנים .