לכתיבה שבי
לילדה שבי
לתיבתי המלאה מלאה מלאה עד אפס גרון
צימאון
לעולם כולו שלבטח פוער עיניו לעומתי
כשעיניי שלי מצומצמות נסגרות
על כעסן
על כאבן
על התמהון והמוזיקה.
ניגון התימהון העולמי
אמש שמעתי מקהלה כזו תחת חלוני,
ובחלומי
הילדה שבי אולי צרחה בי: עיניים
אולי פתחה בי כאב
לא רוצה להתמודד איתו
עם מה שראיתי, כאב של אש ולא של שמש
לא מפניה אני מצמצמת עיני.
פנים. בני אדם. מפניכם
איך פניכם מנגנים לי מוזיקה כזו, כל אחד עם הטון שלו.
אוי לא, אדוני, התרחק ממני,
אתה מזייף.
ואיני רוצה להביט בעיניי מפני האש הגדולה שלבטח תסנוור אותי, ולא מאהבה.
תגובות