כשעלה עמוד השחר

גמלה בליבה ההחלטה,

והיא החלה רצה במנוסה.

רצה. בורחת. רצה. מתנשפת.

"אף אחד לא יחפש אחרי"

חשבה

"אף אחד לא ירדוף אותי"

ידעה.

אבל "אף אחד",

במרום קודשו

הזיל דמעה כאובה,

וגשם זלעפות החל

יורד

על שערה.

על תיקה.

על בדידותה.