[ליצירה]
אולי כי השיר עצמו מבולבל..
הייתי משפצר אותו.. אלולא היה בן 3 שנים, בתקופה דאז - כך הרגשתי.
רק אוסיף כי זו מערכת יחסים אמביולנטית ולא כ"כ מועילה. לא כיום בכ"א.. בניינטיז היא הייתה שגעון!
[ליצירה]
כן. לפעמים חמניה אחת גוברת על כל שירי המחשבות והטרוניות האנושיות ומסלולי ופתילי המוח שהשירה המודרנית כל כך רהוטה בהם.
ואני - חושבת "חמניה" - ומיד יש לי אור בעיניים והתעלות בלב.זאת צריכה להיות עבודתו של שיר וזה מה שעושה לי החמניה. מי שלא ראה חמניה לא ראה דבר נפלא מימיו.
[ליצירה]
הרבה אמנים יהודים נכחדו בזמן השואה
חלקם, נוצלו טרם שנשלחו ברכבות לשרפה
אכספרס, למחנות השמדה
ויונת ההומניות, האנושיות אייה? נכחדה .
לא הבנתי את המילה בְּאֹגֱנַת
תודה
[ליצירה]
[ליצירה]
לקריאתי
שַׁחַר גּוֹעֵשׁ בֶּטוֹן הָמֱמַלְצֵר,
ניקוד המילה השלישית מאיר נחרצות דו-משמעות
ל- בְּטון,
ול- בֶּטון
טון ממלצר
או בֶּטוֹן ממלצר שבשתיהן טמונה מחאה ותחושה כבדה.
מצד אחד ריקנות - גרוד קליפת הראש
מצד אחר - איים - בדידות ואגו כל אדם לעצמו.
והנוף הן הנוף הציורי והן הנוף האנושי מאיים על שלום הדובר.
שירך בקול העלם ה-י' מיותרת אם אני מבינה נכון את שירך
כתיבתך מעניינת, תודה
אמילי
[ליצירה]
ואולי זה בוקר אחר, להשכים עם שחר לגן, לעבוד בזיעת אפיים, ולתת קולנו בשיר...
באלי רק להגיד שאהבתי איך שהכאב כתוב כאן,
שאהבתי: מול, ב-, על, כּ-
שכאבתי אותה משלחת, מזרזפת, ממלמלת,
ככה מבוקר עד ערב, פשוט כואבת
ואת הדובר הסופג ומרחיק, ושותת מעוד לילה נצחי,
מתייסר בבדידותו.
קורע לקרא אתזה, בחיי--------
וליד השוקת הזו, כמה קטנוני לדבר על הניקוד, אבל שים לב פאתוס.. מתאים לך לדייק...
וכן, ולוואי וזה בוקר של זהב מתפרץ למעונך
בחדוות ניגונים ופכפוכים
כּנרת~~
[ליצירה]
שיר משקלי אפל ותמהוני.
זיהיתי הצללות רבות ונוגדניות, מסתדר היטב.
דגדג לי רק דבר אחד מתוך השורות הבאות:
ליבי נסער,
ובלב אכזר.
וברגש קר
הפיסוק "וברגש קר" ה-ו' צריכה להשמט מאחר והוספת נקודה בסוף ה"אכזר" [או לחילופין להשמיט הנקודה].
ליבי נסער או אכזר ? שזירה אולטימטיבית ?
בגדול, היצירה נאה ומרחבית, ניתן לפרשה בכל דרך ובכל כיוון... זה יפה ועל כך נתונה הערכתי.
המשיכי כך, אסנת.
[ליצירה]
אל נא, אל נא לך להמעיט בערכך, כנרת. רחוקה את מרחק ניכר מקווך האדום, דגה על כלל פניניה עוד מקננת בך.
רדידות ?
וכי מה תועיל כנרת ללא רדידות ?
בכל יצירה קיים פתיל, פתיל חבוי ודקיק, שבלעדיו - אין ליצירה משמעות.
לכל יצירה קיים ניצוץ, ניצוץ זעיר וביישן, שבלעדיו - הפתיל לא יבער.
לכל ניצוץ קיים שכל, שכל היודע להפעיל את הניצוץ ולשלבו בפתיליו. בלעדיו - לא יצוץ הניצוץ.
כשתעמדי על טיב שכלך, ובסנכרון מהיר יתורגם הוא לניצוץ, וכשיגע הניצוץ בפתיל היצירה, או אז משמעותה תעלה בעינייך.
מאידך, ניצוץ בכנרת ?
[ליצירה]
איפה הליברליזציה?
שמואל, לא התלהבתי אמנם מהרעיון ויתר על כן, מהנסוח.
אך אליכם: מפה ועד למחאה כנגד מחאה? הדרך ארוכה, אם קיימת בכלל.
היופי בכתיבה, טפיחת השכם לרגשות המדוחקים אי-שם.
נסו את זה, כתבו על שמפריע לכם.
בקריאת עדוד חצופה,
פאתוס.
[ליצירה]
כנרת,
הבה ונחל-נא:
וירגה: על מנת להבין ולהשיח את משמעות המילה... צריך לכוון ולפלל למשמעות היצירה, במה היא עוסקת ? על מה היא מדברת ? ומאיזו זווית ?
על אף שאין בי מן הרצון לפרש ולנתח ביצירותיי, אקביל את חומתי בקירבה נכונה יותר, עבורך.
גשם חוקה - "איחוי מהפך" גשם חוקה [על צדו של "לחם חוקה"].
גשם: אידוי, עילוי, עיבוי ואיחוי.
בכל בית, נוסחה הפעולה מזווית שונה, במילים שונות.
הבית הסופי, מורה לכיוון הטיפות העזובות אשר חיות בחברת הטיפות המסופחות. מצטופפות בצילן הכבד, תרות בנואש אחר ברכת-אדם, מה תכליתן ? : וירגה.
לרוב, וירגה מתבצעת מכמה מרכיבים: גבישי קרח זעירים המטלטלים באוויר ללא הכובד הנכון לרדת מטה, לחות נמוכה ובמקביל - התחממות מהירה מחמת שינויים בלחצי האטמוספירה. בערבים, כשחמה נושקת לים הצללים, משתקפות קרני האדם בטיפות הזערור ויוצרות את הוירגה, מצגי ערפילים מדהימים שסוחטים מפי האדם קריאת השתאות.
ועל זאת- הצלו לנו אור. טכנית, לא ניתן להצל אור, אלא שוירגה, מצלה [ערפל] אור.
כדי לרדת לטיב היצירה, זקוק המנתח לידע נרחב בארבעת הפעולות הנצרכות.
אקווה עבורך שאת שולטת בם כבשלך.
לעוד הכוון ועזרה, השיטי את מכמורתן הכנרת לכווני.
[ליצירה]
מנסה אך לאה לתת אומדן יציב לקצרנות מילותיך,
תר אחר האלגוריה הסמויה.
כרגע, אני עצמי בשלבי ההתרה הסבוכים.
הכל אותנטי ופשוט... מדי.
ארנינה לסיבור תועלתי.
מחפש,
פאתוס.