[ליצירה]
אולי כי השיר עצמו מבולבל..
הייתי משפצר אותו.. אלולא היה בן 3 שנים, בתקופה דאז - כך הרגשתי.
רק אוסיף כי זו מערכת יחסים אמביולנטית ולא כ"כ מועילה. לא כיום בכ"א.. בניינטיז היא הייתה שגעון!
[ליצירה]
כן. לפעמים חמניה אחת גוברת על כל שירי המחשבות והטרוניות האנושיות ומסלולי ופתילי המוח שהשירה המודרנית כל כך רהוטה בהם.
ואני - חושבת "חמניה" - ומיד יש לי אור בעיניים והתעלות בלב.זאת צריכה להיות עבודתו של שיר וזה מה שעושה לי החמניה. מי שלא ראה חמניה לא ראה דבר נפלא מימיו.
[ליצירה]
הרבה אמנים יהודים נכחדו בזמן השואה
חלקם, נוצלו טרם שנשלחו ברכבות לשרפה
אכספרס, למחנות השמדה
ויונת ההומניות, האנושיות אייה? נכחדה .
לא הבנתי את המילה בְּאֹגֱנַת
תודה
[ליצירה]
[ליצירה]
לקריאתי
שַׁחַר גּוֹעֵשׁ בֶּטוֹן הָמֱמַלְצֵר,
ניקוד המילה השלישית מאיר נחרצות דו-משמעות
ל- בְּטון,
ול- בֶּטון
טון ממלצר
או בֶּטוֹן ממלצר שבשתיהן טמונה מחאה ותחושה כבדה.
מצד אחד ריקנות - גרוד קליפת הראש
מצד אחר - איים - בדידות ואגו כל אדם לעצמו.
והנוף הן הנוף הציורי והן הנוף האנושי מאיים על שלום הדובר.
שירך בקול העלם ה-י' מיותרת אם אני מבינה נכון את שירך
כתיבתך מעניינת, תודה
אמילי
[ליצירה]
ואולי זה בוקר אחר, להשכים עם שחר לגן, לעבוד בזיעת אפיים, ולתת קולנו בשיר...
באלי רק להגיד שאהבתי איך שהכאב כתוב כאן,
שאהבתי: מול, ב-, על, כּ-
שכאבתי אותה משלחת, מזרזפת, ממלמלת,
ככה מבוקר עד ערב, פשוט כואבת
ואת הדובר הסופג ומרחיק, ושותת מעוד לילה נצחי,
מתייסר בבדידותו.
קורע לקרא אתזה, בחיי--------
וליד השוקת הזו, כמה קטנוני לדבר על הניקוד, אבל שים לב פאתוס.. מתאים לך לדייק...
וכן, ולוואי וזה בוקר של זהב מתפרץ למעונך
בחדוות ניגונים ופכפוכים
כּנרת~~
[ליצירה]
אל נא, אל נא לך להמעיט בערכך, כנרת. רחוקה את מרחק ניכר מקווך האדום, דגה על כלל פניניה עוד מקננת בך.
רדידות ?
וכי מה תועיל כנרת ללא רדידות ?
בכל יצירה קיים פתיל, פתיל חבוי ודקיק, שבלעדיו - אין ליצירה משמעות.
לכל יצירה קיים ניצוץ, ניצוץ זעיר וביישן, שבלעדיו - הפתיל לא יבער.
לכל ניצוץ קיים שכל, שכל היודע להפעיל את הניצוץ ולשלבו בפתיליו. בלעדיו - לא יצוץ הניצוץ.
כשתעמדי על טיב שכלך, ובסנכרון מהיר יתורגם הוא לניצוץ, וכשיגע הניצוץ בפתיל היצירה, או אז משמעותה תעלה בעינייך.
מאידך, ניצוץ בכנרת ?
[ליצירה]
קשה.
פעלתי כוחי בניתוח היצירה... אך נשמתה חמקה מבין ידיי, והמוניטור צפצף את אזניי בסטטיקה ממיתה.
ללא ספק ניסית להגדיר פה מחדש את עניין ה"ניגודים"
או שביכרת את נושא הקונפליקציה לעצמך, אני שלם עם זאת.
חריזה: נשמע ברקע ו- הדממה בקע - חרוז ? [היפכא, חרוז מועדף על מצלול ולא על הגייה. הווי אומר - חרוז כ: "רֶקַע-פַּנֶיךָ" עדיף על: "רֶקַע-נָקַע". למרות שהאותיות שונות - המצלול זהה.
כחזיז רועש את הדממה בקע. [אולי מרעיש את הדממה ? רועש הוא פועל תומך].
ונאלמה דומיה - אני מאמין שהתכוונת לדממה, הדממה נאלמה דומיה [?!].
על הס בייסורה לא אביע דעה מאחר ואין בכוחי להבין את השקלול על הצד הנכון.
בגדול, אין לי שמץ על מה מדובר... הכתיבה על סגנון ה"הייקו" [שיר יפני קצרצר]. בטוחני שחובבי ההייקו ימצאו ביצירתך המון משאני יכול להחכים.
המשיכי כך אסנת, ונשתמע.
פאתוס.
והחשכה כאורה.
הס בייסורה
[ליצירה]
שיר משקלי אפל ותמהוני.
זיהיתי הצללות רבות ונוגדניות, מסתדר היטב.
דגדג לי רק דבר אחד מתוך השורות הבאות:
ליבי נסער,
ובלב אכזר.
וברגש קר
הפיסוק "וברגש קר" ה-ו' צריכה להשמט מאחר והוספת נקודה בסוף ה"אכזר" [או לחילופין להשמיט הנקודה].
ליבי נסער או אכזר ? שזירה אולטימטיבית ?
בגדול, היצירה נאה ומרחבית, ניתן לפרשה בכל דרך ובכל כיוון... זה יפה ועל כך נתונה הערכתי.
המשיכי כך, אסנת.
[ליצירה]
כמדומני שפרידריך ניטשה הוא שאמר שכדי לקונן ולבכות חורבן, צריך להבין במעלות שהיו בו, שהרי המבכה על חורבן בלבד, אין זו קינה כי אם מרמור על שהיה ואיננו.
מחובתנו לזכור, גם את התקופות היפות.
תודה לך על יציר זה,
פאתוס.