[ליצירה]
אולי כי השיר עצמו מבולבל..
הייתי משפצר אותו.. אלולא היה בן 3 שנים, בתקופה דאז - כך הרגשתי.
רק אוסיף כי זו מערכת יחסים אמביולנטית ולא כ"כ מועילה. לא כיום בכ"א.. בניינטיז היא הייתה שגעון!
[ליצירה]
כן. לפעמים חמניה אחת גוברת על כל שירי המחשבות והטרוניות האנושיות ומסלולי ופתילי המוח שהשירה המודרנית כל כך רהוטה בהם.
ואני - חושבת "חמניה" - ומיד יש לי אור בעיניים והתעלות בלב.זאת צריכה להיות עבודתו של שיר וזה מה שעושה לי החמניה. מי שלא ראה חמניה לא ראה דבר נפלא מימיו.
[ליצירה]
הרבה אמנים יהודים נכחדו בזמן השואה
חלקם, נוצלו טרם שנשלחו ברכבות לשרפה
אכספרס, למחנות השמדה
ויונת ההומניות, האנושיות אייה? נכחדה .
לא הבנתי את המילה בְּאֹגֱנַת
תודה
[ליצירה]
[ליצירה]
לקריאתי
שַׁחַר גּוֹעֵשׁ בֶּטוֹן הָמֱמַלְצֵר,
ניקוד המילה השלישית מאיר נחרצות דו-משמעות
ל- בְּטון,
ול- בֶּטון
טון ממלצר
או בֶּטוֹן ממלצר שבשתיהן טמונה מחאה ותחושה כבדה.
מצד אחד ריקנות - גרוד קליפת הראש
מצד אחר - איים - בדידות ואגו כל אדם לעצמו.
והנוף הן הנוף הציורי והן הנוף האנושי מאיים על שלום הדובר.
שירך בקול העלם ה-י' מיותרת אם אני מבינה נכון את שירך
כתיבתך מעניינת, תודה
אמילי
[ליצירה]
ואולי זה בוקר אחר, להשכים עם שחר לגן, לעבוד בזיעת אפיים, ולתת קולנו בשיר...
באלי רק להגיד שאהבתי איך שהכאב כתוב כאן,
שאהבתי: מול, ב-, על, כּ-
שכאבתי אותה משלחת, מזרזפת, ממלמלת,
ככה מבוקר עד ערב, פשוט כואבת
ואת הדובר הסופג ומרחיק, ושותת מעוד לילה נצחי,
מתייסר בבדידותו.
קורע לקרא אתזה, בחיי--------
וליד השוקת הזו, כמה קטנוני לדבר על הניקוד, אבל שים לב פאתוס.. מתאים לך לדייק...
וכן, ולוואי וזה בוקר של זהב מתפרץ למעונך
בחדוות ניגונים ופכפוכים
כּנרת~~
[ליצירה]
איפה הליברליזציה?
שמואל, לא התלהבתי אמנם מהרעיון ויתר על כן, מהנסוח.
אך אליכם: מפה ועד למחאה כנגד מחאה? הדרך ארוכה, אם קיימת בכלל.
היופי בכתיבה, טפיחת השכם לרגשות המדוחקים אי-שם.
נסו את זה, כתבו על שמפריע לכם.
בקריאת עדוד חצופה,
פאתוס.
[ליצירה]
שובה.
מבט פרספקטיבי שזור נכונה, מביע את הנרקוטי-המעורפל על עולמם הצר של פושי-הדבר, אין לאל ידם כי אם עצב.
אין בידי להציע - כל כך נכון, ומשתמע לו "ידה" בה מוזרק ושותת העצב.
בשלהי ההתפלשות,
פאתוס.
[ליצירה]
And now We roam in Sovereign Woods
And now We hunt the Doe
כמובן, רבונות עצמית / ברא היערות.
"ועכשיו ננדוד ביער סמכויותינו,
נצוד לאיילה ועיניה שקד"
הנאיביות הילדותית, בעיניי, המסתתרת בכל "יער אסור" שמפונטז בעינינו כאוטופיה נהדר לבריחה מהשגרה.
אתחנן, להמשך עבודתך המוערכת.
[ליצירה]
ענונתני ומצטנע.
משל הדובר פושה באגרופוביותו, יושב וחושב- אילו אילו אילו.
אם לומר את האמת-
השפה יפה, החריזה נהדרת, הרעיון שובה.
אך ההקשר? איה הוא?
בבית א' וב-ג' הסתדרתי, יגון מצטייר כים [אינסופי וגועש] ו"רעיוניי" (ת) הם השכן שלום.
אך:
אילו ידע תבל גודל סודותיי
אזי בקעה הפכה להר
אשר השלג מראשו ייגר
מלבד החריזה והשפה לא מצאתי את התייל הסובב סביב, המאחה את השורות ומדבר בשמן, מחייה אותן.
או שזו פיגוראטיביות גרידא?
כמובן, קל לי להטיל דופי, כנראה שאני הלוקה.
ארנין ואפוז לפירורי-רזרבה מאמתחתך.
פאתוס.
[ליצירה]
חתונה
פשטני וחסר גמישות, הייתי משווה על הצד האימפרסיוניסטי.
לי, אישית, השיר לא חידש כלום, לא פתח לי קו מחשבה נוסף ולא סלל דרך חלופית לתוצאה.
הוא חורג מסגנון ה"הייקו" והופך למיני-נובלה (?)
המוטיב לא נשנה ואף לא פעם אחת [חתונה].
שתי שלמויות לשלמות אחת: זה טוב ? וכי מה עדיפה שלמות אחת על פני שתיים ?
בגדול, הפוטנציאל קיים, זקוק לליטוש ועיבוד תוצר-ידייך.
אך זו דעתי-שלי בלבד.
בהצלחה בהמשך.
פאתוס.