בס"ד.
מיום שדדיתי בארמון
גמגמתי את עצמי לדעת
מסביב מנוד הראש
היה לי כחותם של גולל
ערל שפתיים
כבד פה
וכבד לשון
כל פעם שהמילים שבו
ונתקעו בי
רקעתי ברגליי
זעתי בכל גופי
כמבקש להחלץ
לימוג ולהעלם
נאחזתי בכל זרד מצוי
להכות בו שוב ושוב
כבתוף מערבל
לאגור המולת רקע
המגשרת על הברות קטועות
העושות כבתוך שלהן
והמבכרות לפרוח
כתפרחת באויר
כשירי רועים בהרים
כזיקוקי בלי יעל
דועכים
ועדיין אותו העלבון הצורב
חותך בבשר החי
עת אותו הרשע
גמגם אותי כהד
ובניגון מתלעג
עלי חזר:
"רשע למה תכה ריעך"
וגם שם על הים
כשצעקתי ככרוכיה
המילים יצאו
כשברים של שופר
ורק הגלים בחמלתם
אספוני בשאונם
ועוף השמים
גם הוא
נטה החסד
להליך באחד
את הקול
ואהרון תמיד עימדי
אח הוא "למטה"
תיאום לקבי
ובמשוך השפה
מדקלם היה לעומתי
וכל מילה ואיבחה
שבות היו כהד רהוט
וצללו באוזניי
עדי כאב
ועתה אני עייף
זה לי ארבעים שנה
במדבר של גימגום
ואני תשוש וזקן
בורח אני מרוגמיי
נמלט אל מחוץ למחנה
לאוהל העד
מפלטי האחרון
להיאסף לחיקה החם
של השכינה
והגבורה מרעימה
לעומתי בקולה
מה לך פה
קום זקוף קומה
ומטה
ושוב ודבר
אל הסלע
לא , לא !
אל תכה בו יותר
גמגם את עצמך
עד כלות
וידעו כי בגימגום
ידבר ה' בנביא
ובנביא יתעלס
עם סלע
בואכה
ארץ חפץ
נושבת
ואני קרסתי כחור שחור
מעדתי במבחני האחרון
גמגמתי את סופי
ואך במשפט של זעם
"שמעו נא המורים...
ודי , לא עוד
לא ערל
לא כבד פה
ולא כבד לשון
וכך ברעד של ידיים
ובגעוש הזעם
אחזתי במטה בשתי הידיים
הכתי בו בסלע
פעם ופעמיים
חתמתי את חיי
סגרתי את מעגל שליחותי
להשיב גאון למטי
להכות בו במים
אלי יבשה של סלע
ולהכות בו בסלע
אלי מים של מים
להסמיך מים של גאולה
אלי מים של תורה
................
משה אהרון
תגובות