הקונספציה שבפתיח מובילה לטעמי´´ למחוזות של תעתועים.
המרגלים לא נשלחו אל ``עומק האוייב לאסוף מודיעין אופרטיבי למבצע של כיבוש צבאי.
והלא בפתיח של הפרשה מדגישה התורה :
``ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל``.
דגש על : ``אני נותן``
וכי כשהקב``ה שעשה ניסים במצרים ´´ על הים´´ ובמדבר והוא שמבטיח לתת את הארץ צריך הוא או אנחנו חגבים אנושיים שיכינו בעבורו מודעין אופרטיבי.
הטרגדיה היא שזה בדיוק היה ההלך הרוח השגוי והקלוקל של המרגלים.
הם בנקודה זו לא פחות משכחו את הקב``ה והתייחסו לכל הענין כפונקציה אנושית בלבד. אגב זו גם לא מעט הטרגדיה שלנו גם כיום.
אם כן´´ כבר בפתיח מודיעה להם ולנו התורה . כי כשהקב``ה נותן לנו את הארץ הרי שהיא הופכת : ``ארץ כנען`` נכנעת היא מאליה ואין לכם בכלל כל מקום לחשוב במקרה זה במושגים של כיבוש אנושי וסיכויו.
ולכן גם הדגש בפתיחה : ``שלח לך``
דגש על ``לך`` משה...
לצרכיך משה: שהרי ההשגחה ידעה כי לא יכנס משה לארץ´´ לפחות שיטעם ניחוחות ממנה
ועתה לשאלה למה נכשלו המרגלים.
נראה שהסיבות הם שתיים המשלימים זו את זו:
ראשית סיבת עומק פסיכולגית מאז שהאדם ביכר לטעום מעץ הדעת ולכלכל את הווית עולמו בידע האישי הנרכש שלו´´נוצר לו קושי מובנה להכיל ולעכל את החיים המתנהלים בדרך של נס.
וכך´´ ככל שמעריפים עליו ניסים אלה הולכים ונשחקים באותם גלגלי השיניים העלובים של הרציו האנושי. עד כי בשלב מסויים הם כמעט נמוגים באותם מחוזות של ``מקריות``.
לכן גם אגב ככל שהידע האנושי התרחב הלכו הניסים ונעלמו מחיינו
עתה ברור כי הראשים של בני ישראל הגיעו לאותה מדרגה שהנס כבר לא נכלל בשיקלול דעתם ולכן הפרספקטיבה היחידה שהם מדדו בה את הדברים. היא מכוחם האנושי כמצביאים שאמורים לכבוש ארץ.
הסיבה המשלימה לענין היא העובדה שמשה ויהושוע לא חדלו מלטפטף להם כי בארץ נושבת´´ יצטרכו הם לכלכל צעדיהם בלוא ניסים [לכן גם המן נפסק על סיפה של הארץ] וכו`....
ועתה האתגר הגדול´´ הרובץ לפתחנו לנסות ולהגיע לאותו הניתוח הנכון שבו נזהה גם כיום בתוכינו את חטא המרגלים דבר שיסייע לנו סוף סוף לשוב לתלם הגאולי הנכון

# החילונים - שכחו את הקב``ה ביחס לארץ ישראל מגדר השקפתם ואורח חייהם.
# החרדים - שכחו לבדוק אם סוף סוף נאומיו מתגשמים. מבחינתם הקב``ה עדיין אדיש.
ומבחינתם גם הוא עדיין מחכה למשיח

# ולדתיים הלאומיים - אלה סבורים כי שהקב``ה אומנם נתן לנו חבלי ארץ אך מי שלוקח אותם בחזרה הם אותם חגבים אנושיים השמאלינים והפוליטיקאיים.
הם נזכרים בקב``ה בנתינה ושוכחים אותו כשהוא הוא הלוקח . ולכן גוזרים על עצמם- עצמינו: תעייה וטעייה.
משום שהדברים נשמעים לכאורה מופרכים נוסיף פך תימוכין נוסף[לתגובה הקודמת]
כשמשה רעיא מהימנא שולח את המרגלים הוא ער ומודע להלך הרוח של המרגלים ולמצבם המנטאלי לפיכך עושה הוא מעשה
סימבולי ובעל משמעת מכרעת כדי להזכיר למרגלים כי בסופו של דבר´´ משימם הינה הצהרתית מוראלית בלבד שהרי האופרציה של ירושת הארץ במקרה זה היתה ונותרה פונקציה אלוקית .
הוא לוקח את יהושוע המנהיג המזוהה עם כיבוש הארץ ומוסיף לשמו את האות ``ה``.
כאילו לומר להם למרגלים:
ירושת הארץ איננה פונקציה אנושית בבחינת ``הושע`` על ידי אדם - מנהיג ששמו :``הושע``.
אלא על ידי מנהיג שמתנהל בהנהגת ובהדרכת אלוקית ובתשועתו האלוקית .
זו מה שמסומלת האות ``ה`` בשמו של יהושוע.
ובכל זאת גם זה לא עזר.
המרגלים שכחו במשוואה שלהם את הקב``ה.
והטרגדיה כיום כי כולנו כאמור ממשיכים לשכח אותו את הקב``ה מסתובבים סביב עצמינו די מוכה תימהון ואובדי דרך
וה` יעשה הטוב בעיניו

בספר דברים מתאר משה את הרקע למה שאירע בפרשתינו שהעם במסגרת דרישותיו ביקש"לחפור" את הארץ לחפור מקרוב הביטוי שהיה בדרישתם לחפור היה יומרה לבחינה אנושית מדוקדקת
משה נמלך בה´ וה´ השיבו כעולה מפרשתינו "שלח לך" מבחינתי אומר הקב"ה אתה שולח רק לתועלתך שלך לקבל ניחוחות מהארץ לטעום את מחמדיה שהרי הקב"ה ידע כי לבסוף לא יכנס לכן הפועל שהתיר "לתור" בניגוד ל"לחפור". ולכן הדגש ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל" שאין צורך לחפור
הלא אני הנותן את הארץ שהיא תהיה כנכנעת לפניכם