בס"ד.

 בהמשך לרשימה קודמת ,להלן מספר הערות השלמה על בלעם בכלל ועל "נבואתו" בפרט.

 אחת השאלות, שדומה כי לא ניתנה לה, לכאורה, מענה הולם ושלם עד הינה , הינה השאלה כיצד זה בכל זאת הולך בלעם, כשברור שנשללה ממנו האפשרות  - "לספק "הסחורה- ולקלל.

 בכלל, כיצד זה מן השמים מתירים לו בכל זאת ללכת לכתחילה ואף  בדיעבד [חוץ .מהאפקט הברור של הפכית הקללות - לברכות]

  אלא שדומה , ששוב , פשוטו של מקרא ממש "מפייט" את סיפור העלילה.

 מצד אחד, מיחסים לבלעם מעמד שווה כמשה  , כנביאם המקביל של אומות העולם ,אך מצד שני מרוקנים אותו, אפילו רעיונית, מכל תוכן והתחייבות ציבורית הנובעת ממעמדו המחייב כאמור. מגלמים אותו, לכתחילה ובדיעבד,  אך כטיפוס שלילי ,אינטרסנטי ,הא ותו לא ..

 לבלעם ,נביאיהם של הגויים, לפחות בהגדרה, היו גם פונקציות חיוביות  למשל מחויבות פשוטה, להיות עם האנשים בשעת צרתם ולחצם . ללוות אותם בעיצה ועידוד. והמיוחד כמו במקרה זה , להוריד אותם מהעץ.  לומר להם פשוט ,כי הצעד הטקטי שמבקש בלק ,הוא בכלל, לא לענין בין השאר משום שאין ישראל מתכוונים להלחם בהם עתה, כפי שגם בסוף בלעם הטיב להסביר ענין זה.

 ואכן בפעם השניה ,כשבאו כבר שרי בלק ,הקב"ה היה לכאורה "ער" לאותו הצורך הלגיטימי כאמור, להיות עם מואב בשעתם הקשה, לאפשר לזה הנביא להיות עם "צאן מרעיתו". ולכן מדגיש בפניו הקב"ה לאמור:"אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם " דהיינו אם הענין הוא שהקריאה הינה אליך, להיות כאמור אתם ובמחיצתם, אז קום לך אתם.

 אם כן ,נתנה לו הרשות, ללכת למלא את תפקידו הכללי כנביאהם של אומות העולם ,להיות במחיצתם בשעתם הקשה והמפוחדת , להסביר להרגיע ולעודד.

  והנה , שימו לב לדברים , בלעם קם בבוקר ומיד חובש את חמורו, במקום לפנות לשרי מואב תחילה ולפזר את אשלייתם ולהסביר, כי הליכתו הינה אחרת ושונה , הוא יוצר מצג כי מזדרז הוא, להענות לבקשתם לבוא לקלל לא  בכדי הקב"ה מקדים ומצווה אותו : " ואך את הדבר אשר אדבר אילך אותו תעשה". לאמור :הביטוי "תעשה", בא במפורש לשלול את העשיה המידית שעשה בחבישת החמור ובהצגת מצג שווא , אלא קודם, כפי שההגינות מחייבת, תירגום מידי של דבר ה' ,לעשיה אחרת אמיתית של להציג את המצג הנכון כאמור בפני שרי מואב.

 כאמור ,במקום שבלעם יקום בבוקר , יזמן בניחותא את שרי מואב ויואמר להם: צר לי , לא רלוונתי במקרה זה לקלל, רוצים הזדהות , תמונת מצב עתידית איסטרטגית, שאף תבהיר לכם , את הגיחוך שבקללה , בבקשה. אך לא יותר מזה , זו כאמור ה"עשיה" הראשונה, שביקש הקב"ה מבלעם  והנובעת מדבר ה' הראשון אליו  .

 היה לו, רק אם אלה מסכימים ,לפנות ולחבוש את החמור לקראת המסע והוא כאמור עשה ההפך , למעשה הוליך שולל את שרי בלק ,נטע בהם תחושה כי הינה סוף הוא מתרצה לבוא ולקלל..

 על כך חרה אף ה' בו , כי הולך הוא , כי ההליכה הינה לתועלתו האישית לגחמותיו, תוך הונאה והולכת שולל. ולא הליכה למענם של אותם שעליהם הוא מופקד - כנביא.

 אם כך , לכאורה עתה ברור, מדוע ניתנה הרשות לבלעם ללכת ועוד יותר ברור מדוע לאחר שסטה סטיה מהותית משליחותו, חרה אף ה' בו.

 ואכן משמעד וכשל בלעם, הקב"ה השיב לו מידה כנגד מידה.הוא התעלל באתון שלוש רגלים עד שפתחה פיה, הקב"ה היתל בו שלוש פעמים עד שפתח פיו ב"נבואה" תכליתית.

 אגב הביטוי שלוש רגלים חשוב בהקשר זה, שהרי מדובר היה במדרג של שלושה מקרים שחומרתם הולכת ועולה. ברגל הראשונה, הוא מכה את האתון ביד אחת , אח"כ בפעם השניה , בשתי ידיים ובפעם השלישית בחמת זעם - במקל.

 והכל,לכאורה,  לא בכדי להוסיף ולחדד גם, בינו ובין משה .

זה מהות מנהיגותו שוות ערך למקל המכה נפש חיה .והוא משה מנהיגותו שוות ערך - למטה  , ואם מכה הוא, אך את הדומם..[ למבקשים להמשיך בהשוואה זה בלעם נפל כשהכה את האתון ולהבדיל משה מעד כשהכה בסלע]

 אם כן ,נשוב לעיקרם של הדברים , כנגד שלוש המכות , בלעם התבזה בשלוש גילויים, שהובילו לשלש ברכות. והיפה שבדברים כי כמו שלאחר המכה השלישית כאמור במקל, פי האתון נפתח ונאמר ויגל ה' את עיני בלעם , כך לאחר הברכה השלישית, הבין סוף סוף בלעם, כי נכשל כישלון חרוץ וביקש לחזור למתכונת השליחות הלגיטימית שלו. ואזי כבר כחלק מההתעללות בו , ניטלה ממנו רוח הגילוי האלוקית ואפילו , רוח אלוקים לא פיעמה בו.

 והוא אך נזקק כאמור, לדלות רסיסי מידע עתידיים, מאותו המאגר הכללי של : "ויודע דעת עליון". ולכן נבואה אחרונה זו פותחת ב: "לך ואיעצך", כלומר: כלומר כפי שאמרנו, מבקשהוא  לבסוף, לחזור לתלם, למנדט הראשוני שניתן בידו, ליעץ לבלק ולהרגיע אותו, כי אין לו לחשוש עתה מישראל וחששו של מואב אינו אלא בעתיד בטווח האיסטרטגי.

 במילים אחרות, מה שבלעם היה צריך לעשות מיד וכבר לכתחילה לומר לבלק אתה מגוחך ברצון שלך לקלל עם זה. ובכלל עתה אין לך לחשוש מהם שהרי החשש היחיד מהם הינו אך בעתיד.

 מכאן ברור כי "נבואתו" זו של בלעם,הינה אך פסיפס חלקי ביותר, הינה אך רסיסי מידע ,שאינם מחוברים לכלל מצע ברור., לא נתנה לו הרשות כאמור להניח מצע שלם וברור של נבואה עתידית  והדבר גם ניכר מתוכן נבואתו, תמיד שהתחיל לנבא על ישראל, נעלם ממנו דבר ונזקק הוא, לחזור ולנבא בתחומו על הגויים .וכךיצא סלט של נבואה קצת מפה וקצת משםמ .

 הקב"ה התיר לו לגלות משהו על משיח בן יוסף, ועוד משהו נוסף על משיח בן דוד וכשהוא אומר : "דרך כוכב מיעקב" הוא מכוון לכך שכביכול השמיט יוסף, משנים עשרה הכוכבים כוכב, אחד של עצמו, שהרי אמר :שמש וירח ואחד עשר כוכבים. אם כן בלעם כאמור בלוא רוח הקודש של ממש ומתוך רסיסי מידע בלבד מרמז על תחילתה של הגאולה, ועל "מוגבלותו של משיח בן יוסף, שיבוא תחילה . על כל פנים הוא יודע גם להגיד את המובן המידי ומאיליו, שההנהגת יוסף כאמור, הוסיפה אף שבט לישראל .

אך בה בעת," שבט "זה, גם מרמז על המעבר למשיח בן דוד [ ראה ברכת יעקב]וכך לעתיד  לבוא ,מחיצתם הסופית של מואב ואדום על ידי משיח בן דוד בלבד. 

 אבל, בסופו של דבר, בכל זאת מגלה לנו בלעם בסוף "נבואתו" ,כי רק לאחר שישראל יעשה חיל  בעיקר במובן של אחדות כפי העולה מברכותיו קודם ומעצת יעקב בברכתו : "האספו..." כי אז ף יגיע תורו של משיח בן דוד לגאולה השלימה גם בירושלים, שהרי בלעם יכל אך לרמז במעומעם לאמור  : "וירד מיעקב והאביד שריד מעיר".

 כאמור, רק על יהודה נאמר : "שירד מאת איחיו" ובכך מרמז בלעם כאמור, למשיח שיצא ממנו - מיהודה ש"ינקה", בסופו של דבר גם את ירושלים, מכל שרידי ה"מקדשים" של אומות העולם

 והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.

  משה אהרון