להרוג את הזמן - כל פעם שהשעמום מציף הכל והיאוש מטביע בשחור גם את הפינות הלבנות של התקווה. להרוג את הזמן - כל פעם שנדמה לי שהוא היחיד שעדיין חי פה, מתקדם לעבר איזה שהוא עתיד. אז אני הורגת את הזמן אך מיד אחר כך הוא קם לתחיה, מתקתק, מבהיר לי שבעצם - זו אני המתה. ואז אני נכנעת לזמן, האהוב האחרון שנותר לי, שחיבוקו נאמן ונצחי, שדבר לא יוכל לו, ודאי לא אני.