זה אומר הכל, יקירי - הן אהבתי את הבל פיך אף על פי שהנחת כי אוהב את השררה. זה חוזר ונשנה, אהוב מחשבותיי לא ידעת שהיית, לו ניחשת שמותר, שראשי הומה ולבי כינור שני אליך יקירי, נשוא תמידי. מי כמוך יאחזני כקנה בסופה ומשענת רצוצה? מי יישבר יותר טוב ממך? אהבתי את חולשותיך- הפנימיות עוד יותר מהחיצוניות. כל כולך יקר ובלוי כמו בובת סמרטוט מהילדות- מעורר רחמים פורט על נימים קורע מיתרים ומתיר אסורים. ------- פעם הלב השחית עליו שעות, מקווה שהעט לא השחית, לפחות. (1995)